את הכתבים הראשונים החלטתי לכתוב לך.
אני כה מתגעגע אליך.
מאז שהלכת השמיים תמיד שחורים, הציפורים שקטות והמוסיקה אף פעם
לא שמחה.
האם ידעת כמה היית חשוב לי?
כמה למדתי ממך, זוכר שאמרת: "לך, תהנה, תלמד פחות...".
היית מורי ורבי, חברי הטוב ביותר. הלכת בגלל המדינה המחורבנת
הזו, רוויית המחבלים.
כמה אירוני. הציוני האחרון נהרג בשל ציונותו.
עוד מעט האזכרה לך. ושוב, אבוא, אסתכל על קברך ואבכה בשקט.
אני כה מתגעגע אליך.