האנשים בלבן  בדרך ואני יצאתי מהגוף שלי ועפתי. לאן, אני לא כל
כך יודע אבל מתחתי יש הולוגרמות של אנשים שמחפשים את האמת. או
שאולי זה אני שפשוט רוצה יותר מידי. בבית יש לי 300 בקבוקים
ריקים ובכל אחד ישנה מחשבה אחרת .למשל לפני שבוע ראיתי את
הדמות שלי משתקפת בחלון ראווה בדיזינגוף. הפנים שלי התלבשו בול
על פרצוף של בובה עירומה ואני רצתי הביתה באמוק ולבשתי על עצמי
משהו. את מחשבת הפחד הזו קברתי עמוק בבקבוק של ספרייט, מאלה
שעשויים עוד מזכוכית וירדתי לקיוסק הקרוב לקנות חפיסת סיגריות.
הקטע הוא שאני לא מעשן. עקרונית אני ממש נגד סיגריות, כי כל
האנשים שאני אוהב ימותו מהן יום אחד ואני זה שלקח על עצמו את
הכבוד והאחריות לזכור אותם. הסיגריות זה בשבילה. אמנם גם היא
לא כל כך מתה על זה אבל כשאני מציע לה היא תמיד משנוררת שתיים.
ככה גם היא תמות מהר ואני אהיה זה שיזכור אותה. רק אני. כי אם
לא בלב, לפחות בראש היא תיהיה שלי.

בימי שלישי יש לי קטע כזה שאני הופך למים. לעיתים אני מגיע
בתור גשם. פעם אפילו הייתי מי שפיר, אבל רוב הזמן אין לי
משמעות רצינית, מקסימום סוגר על מי שתיה בברזיה של בית ספר
יסודי.  איש עם מעיל ארוך שטען שהוא הבעלים של שביל החלב הציע
לי לרכוש אותו. הבטיח מחיר מציאה ושכנות 2 דקות מגן עדן. ככה
אני בטוח אוכל לפגוש אותם, את החברים שלי.720  שקל שילמתי לו
על שביל לבן שנמצא נורא גבוה ומה שנשאר לי כעת זה רק לבנות שם
בית ולסגור בגדר ירוקה כזו שצבועה במשיכות מברשת בולטות. אולי
גם גג רעפים אדום ואני מגשים חלום. כלב לא בא בחשבון כי מכלבים
אני פוחד פחד מוות. וגם מאנשים בלבן. ומציע לה עוד סיגריה.
שתמות כבר. שתיהיה שלי ראבאק.

האנשים בלבן הגיעו באוטו יפה כזה עם מנורה אדומה. בפעם הבאה
שיבואו אני אהיה מוכן. נשבע. ואולי אהפוך למים ואתאדה מפה כדי
שלא ימצאו אותי כי כבר נורא כואב לי. אני אנסה להכין להם
מלכודות שעשויות מדמעות נורא נורא עצובות, כאלה של בדידות
עמוקה כל כך שיכולה להטביע בתוכה את כל האושר בעולם. אפילו
אושר שיודע לשחות.  בפעם הקודמת הם לקחו אותי לטיול באוטו
הגדול שלהם ואז בבית מלון עם תקרה גבוהה במיוחד וקירות נמוכים
קיבלתי חדר לבד.

ועכשיו האנשים בלבן שוב בדרך. אני יכול לשמוע את הדיבורים
המלוכלכים שלהם עלי. בני זונות. ואני יוצא מהגוף שלי ועף.
מתחתי יש הולוגרמות של אנשים שמדברים מילים ארוכות במיוחד
ויושבים בישיבות עם חליפות שלוחצות להם בכל מקום חוץ מהלב.
קראתי על זה בפורום של אנטי גלובליזציה. ואני את הלב שלי מכרתי
מזמן ביחד עם השפיות לאיזה אחד שהציע לי את חץ הצפון עם אפשרות
הזזה של שלושים מעלות, כדי שאוכל לבלבל את כל העולם. לקחתי.

ואני במקום לשקר עושה קעקועים. את האחרון עשיתי אצל רוסי אחד
בעל שם קצר באלנבי. על הזרוע כתבתי את כל האמת שלי ובבית תחבתי
אותה לבקבוק יחד עם כל האהבה שיש בי אליה.

את כל השמחה שלי שמתי על כף מאזניים. בצד השני הנחתי 20
מיליליטר של עצב, כדי לאזן. ובפעם האחרונה שהאנשים בלבן באו,
הם ניצחו.