עוד ביסודי, כשחשבון רק התחלתי ללמוד,
אמרו לי שמתמטיקה היא שפה יפה עד מאוד.
שפה של צורות, מספרים וחישובים מיוחדים,
שפה שאם תרצה הכל יצטמצם - ותרגיש "בעננים".
מאז גדלתי קצת וגם קצת התפכחתי,
ומהקשבה ל-"עצות אחיתופל" כאלה כבר נגמלתי.
6x+5, 3-4n ו- 6x√1 לא נראים יפים כל-כך,
שלא לדבר על ערמת הפתרונות הכושלים שיושבת לי בפח.
גם המורות למתמטיקה החלו מתכערות עם השנים,
ועמן נעלמה הסיבה היחידה שנותרה להגיע לשיעורים.
ככה נשארתי עם מחברת ריקה ומחשבון ביד,
בוכה על עוד תרגיל או אופן פתרון שלא עבד.
הופך כל משוואה לקונפליקט ארוך ומתמשך,
שבמהלכו אני בוהה בדף וריכוזי הולך ודועך.
אולי לבני גורן מתמטיקה היא יפה אמרתי לעצמי,
אבל לא יזיק לה ניתוח פלסטי או שעווה לפחות לדעתי.
נכתב על רקע ניסיון נדיר להכין שיעורי בית במתמטיקה (עם בני
גורן, יואל גבע ושאר מפלצות, הסליחה!). |
