רוח מידבר לוחשת בעורפי,
מלטפת נעימות נישרכות.
וחץ הצפון נוצץ בעיני
מסביר את כיוון הרוחות.
חולות לרגליי נוגעים - לא נוגעים
עוטפים את חיי בשמיכות.

גלים נישאים על גבם הם עצמם,
ניגשים אל ידיי הפתוחות.
חולמת את כל חיי כך חולפים
(והרוח אומרת דבר-מה)
ובדרך ימיי - הלוך ונדוד-
חץ רחוק ממלא משימה.

החולות הרבים - כאהבותיי הפזורות
מחיים בליבי נשמה,
ומחכים לגלים הקרבים כגורל
שישאום על אדווה לבנה.

ואני דרוכה, מחכה לגלים
וחולמת אדווה - ממתינה -
הן יקחוני מכאן בליל-אין-כוכבים,
יעטפוני בליל-אין-שינה.