איי שם במרומים יושבים להם אנשים במפעל החיים, אותם אנשים
אחראים על חיינו. הם יושבים שם למעלה ושומרים על חוטי החיים
מפני אלים רעים. לכל אנוש חוט משלו ולכל אישה חוט משלה. כל איש
שם למעלה צריך לשמור על שתי חוטים לפחות, אנשים חזקים וחכמים
שומרים על 5 לפחות אבל לא הרבה מוכנים לקבל על עצמם את המשימה
הזאת. כשאני הגעתי הפקידו אותי לטפל בגדי "נכון לעכשיו תטפלי
באדם אחד ועם הזמן נוסיף לך עוד אחד" אמרו לי. לא היה לי כל כך
בעיה "ביג דיל חשבתי כמה זה קשה זה כבר יכול להיות לשמור על
חוט שלא יקרע?" הושיבו אותי מול מכונה מוזרה שניראתה כמו מכונת
תוייה של ימי הביניים בצד אח היה פקעת חוטי זהב גדולה שמתוכה
יצא חוט זהב שהתחבר לוו קטן. ישבתי והתבוננתי בחוט הזהוב
שהתקדם לאט לאט, ואז ראיתי בועה קטנה "מה זה?" שאלתי את האיש
המזוקן שעדיין עמד לידי" "זה החלון שלך לחיים של גדי
גולדשטיין, הנער שעל חייו את שומרת. האיש הקודם ששמר על חייו
נילקח אל הארץ האפורה בגלל שלא היה מוכן שהאלים יקחו את נישמתו
של גדי" "מה!?" שאלתי, הייתי בתהמה מוחלטת, רק הגעתי לכאן וכבר
אמרו לי שאני צריכה לפקח על חיים של מישהו ועכשיו גם שאלים
מוזרים יקחו את נישמתי לארץ האפורה??. האיש המזוקן הלך, עכשיו
רק אני נישארתי. אני וגדי....הסתכלתי לתוך הבועה וראיתי נער
בערך בן 18 הולך לו וניראה קצת לחוץ, בטח הולך לברה שלו חשבתי
לעצמי. אוו אהבתי להיות בגיל הזה של התיכון, הכל כל כך חדש
ומפתיע. ואז התפאלתי מעצמי, איך אני מדברת? אני רק בת 22אחרי
הכל לא 100!.ישבתי והמשכתי להסתכל עליו. הוא כבר היה בתוך בית
ככל הניראה של חברה שלו והם ראו סרט, השעה הייתה בערך 8 בערב.

                                       

בשעה 8 בערב ישבתי על המיטה וחיכיתי שהוא יבוא. השעון צילצל 8
צילצולים בדיוק. חיכיתי וחיכיתי, ניזכרתי כמה רציתי שהפגישה
הזאת תקרה. ואז ראיתי את עצמי ביום הראשון ללימודים בי"ב איך
אני עמדתי שם בחולצה שלי של סנופי ואז ראיתי אותו. הוא היה כל
כך יפה וכל כך מקסים. ישר הוא הקסים אותי וכל שאר השנה ניסיתי
להתחבב עליו. ועכשיו סוף סוף זה קורה...
צילצול חזק בלת העיר אותי משנתי פתחתי את הדלת והוא היה שם
כולו מחוייך
ומזמין.
                                     

המשכתי להסתכל על גדי. הוא הלך לישון ולמחרת היה לו מבחן, כל
כך קינאתי בו ורציתי להיות כמוהו עם כל הבעיות של הנוער
שניראות כל כך גרועות אבל באמת הם כל כך פשוטות ויפות. התיכון
הוא התקופה הטובה ביותר בחיים לדעתי, התקופה לפני שיוצאים
לעולם הגדול ורע שבו יכולים לרמוס אותך ואפילו לא תשים לב.
"דיי!" כעסתי על עצמי אסור לך להיזכר בתקופה הזאת יותר זהו!
היא עברה