בבקשה אל תצעקי, ואל תלכי עכשיו.
זו ההזדמנות היחידה שלי לדבר איתך.
אף פעם לא הרגשתי ככה, כלפי אף אחת.
גם כשהייתי מאוהב, וגם כשהייתי עם אחרות, לא הרגשתי כמו שאני
מרגיש עכשיו, כשאני לידך.
בבקשה אל תשפטי אותי לפי המראה שלי, לטוב ולרע, כי זה יכול
להטעות.
אין לך שמץ של מושג מי אני, ולי אין מושג מי את, אבל אני רוצה
לדעת.
אני רוצה להכיר אותך.
אני יודע שזה מוזר לשמוע מאדם זר שהוא רוצה להכיר אותך, אבל
דברים חדשים ומוזרים הם לא בהכרח רעים.
יש לי פתאום כל כך הרבה תקוות לגבייך ולגבי, כל כך הרבה חלומות
שאני כל כך רוצה להגשים. דברים קטנים וגדולים.
ואת הכל אני באמת אומר מתוך רצון לאהוב, או שתקראי לזה תמימות
מצידי, כי אני בכלל לא מכיר אותך, ועוטף אותי הרצון לדעת מי
את.
אני רוצה להיות איתך, אני רוצה להכיר אותך, אני רוצה לשבת לילה
שלם ורק לדבר איתך, לדבר על הא ועל דא, על כל דבר, על כל
נושא.
אני רוצה להיות איתך גם אחרי אותו לילה, אני רוצה לצחוק איתך,
אני רוצה לאכול איתך, אני רוצה לחבק אותך, אני רוצה לטייל
איתך, אני רוצה ששנינו נשב על הצב (כשתראי את הצב תביני) ורק
נדבר.
יש לי כל כך הרבה דברים לספר לך.
אני רוצה לדבר עליי, אני רוצה לדבר עלייך, אני רוצה לדבר על
הכל.
ולמרות זאת את עדיין לא תדעי מי אני באמת. לא תדעי עדיין מה יש
לי להציע לך.
מה שאני מציע לך, משהו שאף אחד לא יכול להציע לך.
אני יכול להציע לך את העולם מנקודת המבט שלי.
אני יכול להראות לך מה שאני מרגיש ומה שאני חושב, ואת זה אף
אחד אחר לא יכול לעשות.
ויש לי כל כך לתת לך.
את כל החלומות שלי, את כל השאיפות שלי, את כל מה שאני יוצר
בעצמי אני רוצה לתת לך, ולהקדיש לך את כולם.
את כל הכתיבה, את כל המנגינות, את כל השירים, ואת כל התקוות
לעולם טוב יותר.
תמיד חיפשתי משהו נוסף. משהו שימלא אותי.
תמיד קיוויתי שאהבה זה יהיה הדבר הזה שימלא אותי.
וחיפשתי במשך כל כך הרבה זמן אחר אותה אהבה, ולא מצאתי אותה,
וכשאני מסתכל עלייך אני רואה משהו שיכול לגרום לי אושר יותר
מכל הדברים האחרים שאני רואה כל יום.
אז תגידי לי אם את מרגישה כל כך שלמה עם עצמך,
אם את לא מרגישה שיש משהו נוסף שאת מרגישה שצריך להיות בחייך,
אם את מרגישה שהכל מושלם,
אם את מרגישה שמשהו חסר לך,
אם טוב לך לחיות חיים פשוטים ורגילים,
אם את רוצה יותר?
אני רוצה יותר, ואני רוצה אותך, ובשבילי זה הרבה מאוד.

אז מה עכשיו?