פתאום נפגשו דרכינו, ואנחנו יחד.
נעים לנו ביחד.
אבל,
האם נעים זה מספיק? אולי יש יותר מנעים?
לאיטו זוחל לו הספק.
מכרסם לו את דרכו, ומתיישב בינינו..
וההחלטה מאחרת הפעם.
והספק משמש כמסך בינינו.
מתחבאים, מאחורי גבו של הצל
שמותיר הספק.
ולאט לאט,
כבר אין אנחנו.
רק אני ,אתה , והספק.
הוא שם, בעיניים שלנו,
מחפש רמזים, מבקש לדעת,
כבר לא נותן ממש אפשרות להתקרב.
מסתיר, ולא נותן לראות
מה קורה בצד השני.
מנסים להציץ מאחורי גבו מדי פעם,
וההחלטה עדיין מבוששת.
מחכה, עד שלא ניתן לגשר יותר,
ואז תגיע, ברורה והחלטית,
ותקבע את המרחק
סופית.