כבר שלוש שנים אנחנו משחקים משחקים.
כמו שני ילדים, שבודקים את הכללים.
פעם אני ופעם אתה,
כל אחד בתורו נותן בעיטה, והשער לא נראה באופק.
בכל פגישה חבויים רמזים,
מבטים עדינים, חיבוקים אינסופיים,
נשיקות המבקשות קצת חום בלילות,
מבטיחות פרשיות אהבים לוהטות...
כבר שלוש שנים אנחנו משחקים משחקים.
כמו שני ילדים, מסובבים סכינים.
פעם אני ופעם אתה,
כל אחד בתורו מדמם על הרצפה, בארשת פנים אדישה.
בכל פגישה אכזבה חדשה,
ציפייה מיותרת לסצינה אחרת.
התרגשות עטופה בשמיכה של בדידות,
מגששת אליך חסרת סבלנות...
כבר שלוש שנים אנחנו משחקים משחקים.
ואני מרגישה שבעוד שאני חלפתי לידך,
אתה פשוט נתקעת שם,
בחיים שלי. |
