ת. הילה / פסקול חיי |
דמעותיי מרוות צימאון מתים
גופי מתייפח על מצבת חיי
בכאבי,
דמי חותם צוואת חיים
ראשי מזבח למחשבות תפלים
אפר ועפר
נלקחים תחת רגליי
ואז,
קרן אור מנסה כוחה
תחת כיסוי ענן
וקו הרקיע נפתח
מתוך מחצבת מחשבותיי
אתה זורק
צליל נשכח
ומשנה את פסקול חיי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|