היא יושבת מול המחשב, כבר 3 בבוקר, אבל היא לא ישנה. יש לה
סיגריה ביד שכבר מזמן הייתה צריכה שיאפרו אותה, כי סיגריות לא
מאפרות את עצמן, הן צריכות שיעשו את זה בשבילן. אבל היא לא שמה
לב. היא שקועה מדי באותיות שנהפכות למילים שנהפכות למשפטים
שמרצדים מולה בשחור על לבן. היא כבר קראה את זה לפחות 20 פעמים
אבל עוד לא הבינה מילה אחת. האותיות אפילו נראות קצת משונות.
היא בכלל לא שמה לב שמחר יש לה בית-ספר ועוד מעט היא כבר צריכה
לקום. לא שזה ממש משנה לה כרגע בזמן שהיא מנסה להבין מה המילים
שמרצדות מולה אומרות. לא שהיא גם ככה תוכל להירדם עם כל כך רבה
מחשבות על דרכים לסיים את החיים של עצמה.

האפר נופל על הרצפה, משמיע קול חרישי ומתעופף לו קצת באוויר
ברוח שבאה מהחלון. היא מכבה את הסיגריה ומדליקה עוד אחת. כבר
לא נשארו הרבה בחפיסה. היא לא מבינה לאן כולן נעלמו. היא לוקחת
שאיפה ומתחילה לקרוא שוב, מההתחלה.  המילים עדיין לא נראות
הגיוניות, המשפטים מבולבלים. והכל שקר אחד גדול.

היא חושבת כמה זמן היא תגסוס במקלחת בזמן שהדם יזרום מהורידים
שלה לתוך הביוב שבסוף יגיע למי תהום. אז אנשים ישתו את הדם שלה
ולכולם יהיה טעם קצת מלוח בפה, שארית מהחיים שלה. אבל זה לא
יחזיק הרבה זמן. כמו רוב הדברים. והטעם במים יעבור ואנשים
ישכחו. הם תמיד שוכחים וממשיכים הלאה.

הסיגריה נופלת לה מהיד על הרגל, היא נכוות קצת ומעיפה מעליה את
הבדל. זה בסדר נכווים הרבה בחיים. לא משהו רציני. היא נזכרת
איך אבא שלה תמיד היה אומר שאנשים מבזבזים יותר מידי זמן בלחפש
משמעות לחיים שהם מתים לפני שהם חיים אותם. אבל עכשיו היא מנסה
למצוא סיבה להמשיך לחיות ומחפשת משמעות לחיים שלה. ואבא שלה
שמנצל את החיים שלו עד הסוף עבר לארץ רחוקה ואקזוטית וחי עם
מישהי צעירה רק קצת יותר גדולה ממנה. ואמא שלה שאחרי זה כבר
כנראה לא כל כך מצאה משמעות לחיים שלה הלכה לטיול בבית קברות
לבקר את האבא המנוח שלה ושם ירתה בעצמה. בדיוק ברקה ככה שאין
שום סיכוי לחיות אחרי זה וגם לא סובלים הרבה. זה לפחות מה
שתמיד אומרים. אבל בטוח שהיא לא תסבול במוות יותר מאשר היא
סבלה בחיים. רק חבל שהיא לא זכרה בדיוק באותו רגע, כשהיא היתה
כל כך עסוקה בעצב שלה, שיש לה ילדה בת 17 בבית שמחכה לה כי היא
כבר נעלמה יותר משעתיים. ואמרה שהיא הולכת רק ל - 5 דקות.

פתאום יש בום מלווה ב"זזזזזזזז" המנורה הסגולה תפסה יתוש. זה
דבר נורא אכזרי, לפתות את היצור הזה ואז לחשמל אותו ולצלות
אותו למוות. מעניין אם יש יתושים שכבר למדו את העניין ונכנסים
לזה רק בגלל שיתוש אחר עזב אותם והשאיר אותם בלי כלום. "יתושים
מתאבדים" היא אומרת לעצמה בשקט ומגחכת. היא חושבת לעצמה שזה מה
שבני אדם עושים, הורגים אחרים כדי שלהם יהיה יותר נוח. כי גם
אם אבא שלה הוא לא זה שירה באמא שלה. הוא זה שהרג אותה. אפילו
שהוא עדיין לא יודע את זה. היא תהרוג את עצמה כדי שיהיה לה
יותר נוח. כדי שהיא לא תצטרך להתמודד עם כל הבעיות וכל הדברים
כי אם כולם כל כך אנוכיים אז למה שהיא לא תהיה. אם אמא שלה
יכלה ככה ללכת וגם אבא שלה. אז למה שלא היא.

היא מחפשת משמעות בסיגריות ובבדלים. אבל הכי חשוב היא מחפשת
משמעות בחיים. כי לאבא שלה היא כבר לא מקשיבה וכל הדברים שהוא
אמר, אם הם לא היו סתם שטויות ושקרים, אז הם לא ממש חשובים.

כשהשוטרים הגיעו הם מצאו ערמות של אפר ובדלים שכבר שוכבים שם
לפחות כמה ימים. והמילים "רק במוות יש נחת" מרצדות על המסך.