איש מתיישב לכתוב סיפור. הוא חושב לעצמו "בוא נראה, אני צריך
קודם כל נושא", ואז הוא בוחר נושא. סתם נושא.
לא משהו חשוב. משהו סתמי, למשל - מישהו שמתיישב לכתוב סיפור.
והוא גם בוחר משפט התחלה שהוא חושב שאיכשהו יעשה את הסיפור.
משפט שנון כזה. משפט שאף אחד לא חשב עליו קודם.
ואז הוא כותב את הסיפור. זאת אומרת, לא כותב את הסיפור.מקליד
אותו במחשב. בואו נהיה אובייקטיביים, אי אפשר לעבוד על הקוראים
של ימינו. כיום רוב הסיפורים הקצרים, או בעלי הארוך הבינוני
ומעלה, מוקלדים להם במחשבים אישיים בעזרת תוכנות לעיבוד
תמלילים, שנוצרו ע"י ילדים בני 13 בעלי מחשבים דומים. אבל זהו
לא הנושא של הסיפור של האיש הזה. הנושא שלו בעצם לא ברור. האיש
המסויים בטח חשב שהוא יוכל לכתוב סיפור על כלום וגם לקוות
לתומו שמישהו חשוב בחברת הוצאת עם-עובד יקרא את הסיפור ומיד
ירוץ להחתים אותו על חוזה להוצאה של עשר ספרים מראש. ובאותו
הרגע הוא מיד מגיע למסקנה העילאית והנבונה עד מאוד שהוא צריך
להזכיר את השם שלו בסיפור, כדי לעזור לאותו איש חשוב בהוצאת
עם-עובד.ולפתע הוא עוצר ומפסיק לכתוב..הוא קורא את מה שכתב עד
עכשיו ומבין שזה חרא של סיפור. "חרא של סיפור" הוא חושב לעצמו.
"חרא" המילה חרא מהדהדת בראשו שוב ושוב. ובשלב זה הוא כבר מבין
שהסיפור קצת צולע ושהוא צריך להאריך את הסיפור במעט, אז הוא
מוסיף כמה משפטים סתמיים על איך שהוא מבקר את עצמו וחוזר הרבה
על מילה מסויימת כדי לפלפל את הסיפור ואת כתיבתו. הכל כדי שלא
יגידו שהוא מתחסד.
האיש שלנו שוב עוצר ובוחן את הסיפור המקרטע, שלאט לאט מתחיל
כבר לקבל משהו שדומה לפואנטה אבל לא בדיוק. מתוך תובנה מעמיקה
לליבו של הקורא הוא מחליט לפתע לעצור הכל ולהמציא כותרת, כי
סיפור בלי כותרת זה כמו "זונה בלי @$%", כך הוא אומר תמיד.
והוא חושב על כותרת, ובאמת שהוא חושב חזק. אבל שום דבר לא עולה
לו לראש.

שוב הוא חוזר להתחלה של הסיפור שלו וקורא את מה שהקליד לו במרץ
עד לרגע האחרון. הוא מבין. הוא מבין שאין טעם בסיפור שלו,
ולכן, לכן הוא מחליט שצריך להוסיף מעט חזרות של מילים עם
משמעות עמוקה בכמה משפטים אחרונים לפני שהוא סוגר את הבאסטה.
ולבסוף, כשהמשימה המיגעת בוצעה - סיפור סתמי נכתב לו - הוא
מגיע לעניין הכותרת וקובע שצריך להציל את הסיפור האידיוטי הזה
ונותן לו שם סימפתי וחסר יומרות, שמן הסתם סוחב את הסיפור הזה
מן הבור ע"י הסגרת כוונות, שקריות אמנם, אשר מקנות לסיפור חזות
בלתי מרשימה בעליל. ואז הוא מפסיק לכתוב.