בעשרים ותשע למרץ עזבה נעה את רונן. מאזן הכוחות במקרים מהסוג
הזה הוא כזה שלרוב אחד מהצדדים אוהב יותר. פרידה כזאת לא יכולה
להיות חלקה. מהר מדי, לאט מדי, בלי אזהרה מספקת, למה לא חתכת
וזהו וכיוצא בזה סאגות מורכבות מדמעות, כאב ושברון לב. במקרה
של נעה ורונן, רונן אהב יותר ונעה לא רצתה לשבור את ליבו אז
היא נשארה עוד ועוד קצת עד שבסוף נמאס לה וכאמור,  עזבה.
רונן היה שבור. הוא החל להתעצבן על עניינים פעוטים ובכל מקרה
נמאס לו מעבודתו שבמרכז התמיכה של חברת האינטרנט הגדולה והוא
החליט על שינוי קריירה, אך לא על אופיו של השינוי. חברו האחרון
של רונן הציע לו ללכת לעשות מבדקים בהדסה כדי שמקצוענים יוכלו
לייעץ לו בנושא היות וקשה להחליט החלטות הרות גורלות אחרי
שעולמך התמוטט עליך.
ואכן, מקץ שלושה מפגשים בהם מילא שאלונים ועבר בדיקות
פסיכומטריות ופסיכוטכניות, התייצב רונן לשיחה המכרעת אצל אחת
המאבחנות.
"רונן יודילביץ" קראה מהדף.
"כן" ענה בקול רפה.
"המקרה שלך יוצא דופן בתולדות המכון שלנו."
לא התחלה טובה, חשב.
"מה, יש בעיה?"
המאבחנת פתחה את הקלסר שלפניה, עלעלה בניירות ומקץ רגע סגרה את
הקלסר והניחה אותו שוב על השולחן.
"לא ממש בעיה. יותר אנומליה סטטיסטית."
רונן נע בכיסאו בחוזר נוחות. אגל זיעה בצבץ על מצחו.
"מה זאת אומרת אנומליה?"
המאבחנת הסירה את משקפיה והחזיקה אותן בידיה.
"תראה, יש לנו פה במכון מספר מקצועות שברור לנו שאיש מהאנשים
הבאים לקבל את שירותינו לא ירצה לעסוק בהם. הם קיימים במערכת
רק לשם בדיקות סטטיסטיות שאנחנו עורכים כמכון מחקר מדעי. הרי
בחברה יש מקצועות רבים שאיננו ממליצים עליהם, חלקם אפילו אינם
חוקיים."
"אוקיי" אמר רונן, מחכה לפואנטה.
"אבל במקרה שלך אחד מהמקבד"ים"
"סליחה?"
המאבחנת חייכה והרכיבה את משקפיה. "ממקצועות הבדיקה, התאים לך
במיוחד; ולמען האמת" אמרה בעודה מעיינת שוב בקלסר, "אין לנו
הרבה מקצועות רבים שיתאימו לך."
"מה מצאתם?"
"לפי דעתנו, ואחוז השגיאות הסטטיסטי הוא נמוך ביותר במקרים
כאלה, מתאים לך להיות סרסור."
"מתאים לי להיות מה?"
"סוחר בגופות נשים, או גברים לחילופין."
רונן היה המום. הרעיון נשמע לו מזעזע, לא מוסרי, מפתיע. הוא
השתדל שלא ליצור קשר עין עם המאבחנת, אך לא יכל היה להימנע
מכך.
"מה גורם לכם לחשוב שמתאים לי להיות... תגידו, מה זה בדיחה?"
רונן הביט סביב, סוקר את היקרות הלבנים העכורים של המשרד. "מה
זה, מצלמה נסתרת."
"תראה, אני יודעת שזה קשה, ואתה יכול לדחות את המלצותינו, אבל
יש לנון ביסוסים מדעיים."
רונן קם והחל סובב בחדר. לפתע נעצר והישיר מבטו למאבחנת.
"אני אתבע אתכם" אמר בקול רפה. "זה לא יעבור לכם בשקט."
"תירגע, טוב? תשב. לפחות תקשיב."
רונן התיישב בחוסר רצון.
"יש לך מודעות שירות" אמרה המאבחנת בקול אימהי. "אתה טוב
בניהול כספים. אם זאת, ניכר שמוסר הוא לא הדבר שהכי חשוב לך."
"אז אני יכול להיות יועץ פיננסי, משהו בבורסה."
"זה מה שחשבנו בהתחלה, אבל לאחרונה בעקבות סידרה של משברים
פיתחת שינאת-אדם קלה. זו בעיה נפוצה יותר ממה שניתן לחשוב,
ואין צורך להתבייש בה. אתה פשוט מעדיף שלא להיות בחברת הרבה
אנשים במשך היום."
"אבל..."
"אך עם זאת, אתה די קשוח, חזק נפשית."
"תודה."
"על לא דבר."
רונן לא הבין איך יכול להיות שהוא באמת מתאים לפרופיל של
המקצוע. איך בכלל מגיעים להיות סרסור? מאיפה מתחילים? מייבאים
בחורות מרוסיה? תאילנד?
"רגע, ולא אכפת לך, בתור אישה להמליץ לי על מקצוע כזה?"
המאבחנת סגרה את הקלסר והניחה אותו בצד. "יש לי את היושר
המקצועי שלי. ללא ספק יש ביקוש למקצוע, אחרת הוא לא היה קיים.
אני לא מתערבת בדרך בה אנשים מבלים את זמנם החופשי. חוץ מזה,
עדיף מישהו כמוך, מבית טוב, שהוא עוד איכשהו בסדר, מאשר איזה
מישהו מהעולם התחתון."
כל הדרך חזרה לחיפה באוטובוס חשב רונן על הדברים שהמאבחנת
אמרה. הם נראו לו מופרכים, ביזאריים, כאילו היה הוא דמות בסרט
אמריקני בשם "הסרסור מבברלי הילס" או "הסרסור מת מצחוק". בזאת
כל הסיפור יכל היה להיגמר אלמלא צרוף של שלושה אירועים.
האירועים עצמם אינם מקריים, ומתרחשים בתכיפות כזאת או אחרת
ואינם זוכים להד רב מחוץ לסביבה המיידית עליה הם משפיעים.
בארבע-עשר למאי התקשרה נעה לרונן לשאול אותו לשלומו. אחד
הכללים הבלתי כתובים הוא שבקרה שאחד מבני הזוג אוהב יותר ואז
נזרק הצידה אסור להתקשר אליו, אלא אם כן יש עניין בחזרה לחיים
זוגיים משותפים. כל קשר כזה רק מכאיב; פותח פצעים שאך ניסו
להגליד וגורם לדימום עז. במקרה זה לנעה לא הייתה שום כוונה
לחזור לרונן. היא סתם נזכרה בו וכיוון שבמידה רבה עדיין אכפת
היה לה ממנו, בצעה את המשגה.
רונן מצדו היה נימוסי ככל האפשר, גם כשדיברה על הבחור החדש
שפגשה. מיד אחרי השיחה החל לדמם מבפנים. הוא התקשר לחבר האחרון
שלו אבל החבר האחרון נהרג שבוע לפני כן בתאונת דרכים ורונן לא
ידע, כיון שלא היה אף אחד שיגיד לו וגם החבר האחרון שלו לא היה
באמת חבר קרוב.
רונן, שבור ואובד עצות, התפטר מעבודתו והחל משוטט ברחובות. אם
אתם מחכים לארוע השלישי, הנה הוא בא: הסרסור של אחד מקיני
הזונות אותם היה רואה בשיטוטיו, נעצר על-ידי המשטרה על עבירות
אחרות הקשורות למסחר בחומרים בלתי חוקיים בכמויות לא גדולות,
אבל מספיקות בשביל להכניס אותו למספר שנים לכלא.
רונן, שהתחבר ברמה שטחית עם הזונות בנתיבי ההליכה שלו, החליט
למלא את מקום הסרסור ולהגשים את היעוד המקצועי לו. הוא ידע שיש
לו הזדמנות להיטיב עם הזונות, לשפר את איכות חייהן. לא עוד
הסתובבות בבגדים כעורים וקרועים ברחובות וזיונים מהירים בחצרות
אחוריות. הזונות מצידן, סיפורו העצוב על הבחורה שנטשה אותו
לאנחות נגע לליבן.
רונן לקח את מענק השחרור שלו והחל להשקיע בקן הזונות שלו. הוא
לקח אותן לסלוני יופי, לחנויות בגדים, לבדיקות איידס. חלק נכבד
מהכסף שהכניסו הזונות שלו הושקע ב"מחקר ופתוח" וגם בשיווק.
רונן פתח לזונות אתר באינטרנט והפך אותן מסתם זונות רחוב
לנערות ליווי שזו סקאלה אחרת לגמרי של התייחסות, כאילו כל נערת
ליווי היא ג'וליה רוברטס וכל לקוח הוא ריצ'ארד גיר.
בכל מקרה, שמו של רונן כסרסור מוצלח הלך לפניו, וזונות שחשבו
שהן מסוגלות ליותר באו אליו. זה קצת עיצבן את הסרסורים שלהן,
אבל בדרכי נועם רונן הרגיע אותם ושילם להם דמי כופר ראויים
בעבור כל בחורה. בכל מקרה קהל היעד שלו היה כזה שהוא פינה
לסרסורים "רגילים" את הרחוב מה שהיה רווחי מבחינתם.
כשהרווחים החלו לזרום, רונן התחיל להשקיע בשיעורי ריקוד
לבחורות שלו. זונות דוברות שפות זרות פופולאריות כצרפתית קיבלו
אצלו שידרוג ובימים מסוימים במקום לצאת לשטח, לימדו את הזונות
אחרות לדבר. החלום שלו היה להפוך את הבחורות שלו לגיישות של
ממש, בחורות על רמה, סקסיות ואינטיליגנטיות שיכולות לתת לגבר
חבילה כוללת, מעין מטפלות פסיכולוגיות המשתמשות לא רק במיניות
שלהן, אלא גם בכישוריהן המנטליים בשביל לספק לגבר את שאינו
מקבל באמצעים אחרים ורונן היה מאושר.
בעשרים ושבע לפברואר,  כמעט שנה לאחר שנעה עזבה את רונן, קיבל
רונן טלפון מהמכון בהדסה. המזכירה של המכון שאלה אותו אם יוכל
לבוא באופן דחוף להיפגש עם אחד מראשי המכון. היא לא יכלה להגיד
לו באיזה עניין מדובר אז הוא לקח את הטויוטה שלו ונסע
לירושלים.
איש חמור סבר קיבל אותו באחד מהחדרים האפרוריים של המכון.
"עשינו טעות" הוא אמר. "אנחנו מתפלאים שלא תבעת אותנו."
"על מה?" תהה רונן. "ההמלצה שלכם הייתה מצויינת."
"אין צורך להיות סרקסטי איתנו. אנחנו יודעים שהוצאת הרבה כסף
על הבדיקות ואנחנו רוצים שתקבל אותו בחזרה. הבחורה שעשתה את זה
הייתה בסכסוך איתנו. היו לה עניינים רומנטיים עם אחד מראשי
המכון ובסוף שניהם נזרקו כשגילינו את זה. אתה לא מתאר לעצמך עד
כמה אנחנו מצטערים."
רונן היה בהלם קל, אבל במקצועו התרגל להפתעות ומיד התעשת."זה
לא קצת מאוחר לספר לי את כל זה?"
"חלק מהתיקים שלה 'הלכו לאיבוד' ולקח לנו הרבה זמן לאתר אותם.
אנחנו פשוט מצטערים. אם יכלנו להודיע לך קודם היית מקבל את
הכסף מייד. למשל, אם היית תובע אותנו, או מתלונן כמו כמעט כל
האנשים האחרים."
"זה בסדר."
"לא זה לא בסדר. אנחנו מצפים לסטנדרטים יותר גבוהים מהעובדים
שלנו."
"אוקיי, ו...תודה."
רונן קם ממקומו ונפנה לדלת.
"תגיד, רונן" שאל האיש, "תם מתוך סקרנות, על איזה קריירה היא
המליצה לך."
רונן נפנה אל עבר האיש חייך וקרץ לו. "מזה זה משנה עכשיו?"
"לא באמת, מה אכפת לך לספר" התחנן האיש.
רונן התלבט לשנייה.
"ברוקר בבורסה" אמר לבסוף
האיש עיוות את פניו, מזועזע בעליל.
"היית צריך לתבוע אותנו."