רחלי היא ילדה מיוחדת במינה.כל הבנים רודפים אחריה ומחזרים
אחריה,בגלל שיש לה יופי מיוחד.אפילו הציעו לה להיות דוגמנית.כל
הבנות מקנאות בה,בגלל שיש לה גוף מדהים ופנים מהממות שאף אחד
לא יכול לפספס.
יום אחד ביום רגיל של ימי התיכון,חילקו לכולם הזמנות למסיבת
פורים.
כולם אמרו שהם יבואו.היה כתוב שיהיה אוכל ושתיה חינם.
רחלי הלכה עם חברותיה לבחור שמלה יפה למסיבה.היה מבחר גדול.
לבסוף רחלי בחרה שמלת מידישחורה פשוטה שקושרים אותה על
הצוואר.

היום הגורלי הגיע.רחלי נורא התרגשה.היא נפגשה עם חברותיה וגם
הן נורא התרגשו לקראת הערב.הן איפרו אחת את השניה,שמו בושם
ולבשו את השמלות.

הערב הגיע.

הן לא ידעו שהערב הזה לא הולך להיות כל כך יפה.בלשון המעטה...


אמא של רחלי הסיעה את רחלי וחברותיה אל המסיבה,וכשהם הגיעו היא
אמרה:"תיזהו!! תשימו לב למה שקורה סביבכן" וכולן הסכימו.

הם נכנסו אל תוך המתחם של המסיבה.הן ישר הלכו והסתכלו על עצמן
במראה.

הן תפסו להן פינה לשבת,ושוחחו עם חבריהן.

הן קמו לרקוד והיתה אוירה נורא שמחה.

כעבור שעתיים הן לקחו שתיה ואוכל,תפסו שולחן ודיברו ביניהן תוך
כדי אכילה ושתייה.

פתאום,משהו מוזר קרה.

רחלי פתאום התחילה ממש להשתגע,לאבד את העשתונות...

היא פשוט קמה והתחילה לצעוק,על כל מי שעבר בדרכה,והתחילה למלמל
כל מיני דברים מוזרים,ואף אחד לא הבין מה קרה לה.
היא פתאום לקחה את עצמה והתחילה לרקוד על השולחן...

אף אחד לא הבין,ששמו לרחלי משהו בשתיה.

כולם צחקו עליה,ומכיוון שהיא הייתה שתויה,היא אפילו חשבה שהם
צוחקים איתה ומעודדים אותה להמשיך.

היא פשוט התעלפה,אחרי שעתיים.

חברותיה התקשרו לאמה,והיא לקחה אותה הביתה.
יום לאחר מכן היא קמה,ולא זכרה שום דבר.
היא הלכה למטבח ומזגה לעצמה מיץ תפוזים.
פתאום היא ראתה את אמה,מסתכלת עליה במבט עגום.
היא שאלה בתמיהה:"מה קרה?"

אמה הסבירה לה מה קרה לה אתמול.רחלי הייתה מאוכזבת מעצמה.
היא הייתה בספק אם היא תוכל לחזור ללמוד בבית הספר.היא הייתה
בספק אם היא תוכל לצאת שוב מהבית.
היא פשוט הלכה והסתגרה בחדר. ובכתה.
היה בא לה לצעוק.

אמה לא ידעה מה לעשות.היא הייתה נואשת.
היא ניסתה לשכנע אותה ללכת לבית הספר.זה לא הצליח.
לקח לרחלי המון זמן להתגבר.
היא החליטה כעבור זמן מה לנסות לראות את התגובות של אנשים.
אז היא הלכה לבית הספר.
בכל מקום שהיא הלכה הסתכלו עליה מוזר ולא אמרו לה כלום.אפילו
חברותיה לא דיברו איתה.
היא הרגישה מושפלת.פתאום היועצת של בית הספר ראתה אותה וביקשה
ממנה לבוא לשיחה דחופה.רחלי הלכה אל היועצת וסיפרה לה הכל.

מאז רחלי עוברת המון סיוטים בלילות.כל הזמן מסתכלים עליה בצורה
מוזרה...היא כל הזמן חולמת על זה שצוחקים עליה,ומאז גם המציאות
היא דיי רעה,אין לה יותר חברים,אף אחד לא מחזר אחריה כמו פעם,
היא הספיקה לעבור בית ספר אבל גם לשם הגיעו השמועות אז היא
פשוט הפסיקה ללכת לבית הספר ולמדה הכל לבד...

היא התאכזבה מאוד מעצמה בגלל שהיא שתתה משהו שהיא לא
מכירה,ויום אחד החליטה החלטה.הייתה לה תקופה של עצב ודיכאון.
אז היא החליטה שנמאס לה.היא לקחה את עצמה.ופשוט החליטה שהיא לא
רוצה לחיות יותר.

היא הלכה לשירותים והרגה את עצמה.

היא השאירה פתק לאמה שכתוב בו:
"אהיה עצובה לעד,בכל מקום,אוהבת אותך,רחלי"
מאז אמה יושבת כל יום ומסתכלת על תמונות שלה ובוכה,היא שומרת
את הפתק בתוך מסגרת,וחורטת הכל בזכרונה.

(הסיפור הזה מוקדש בתור מוסר השכל למי שקורא אותו...)