הוא נחלץ מבין זרועותיה בעדינות והיא, שקועה בשינה, הסתובבה
לכיוון השני, מפנה את פניה לכיוון שולחן הכתיבה והארונית שהיו
עמוסים בדפים, כיאה לחדרו של צייר. הוא פסע בשקט, כפות רגליו
החמימות מלטפות את רצפת חדרו הקרה, מחממות אותה. הוא התיישב
ליד שולחן הכתיבה, מזיז בעדינות את חולצתה מעל הכיסא, לשם זרק
אותה קודם. כעת הוא בהה בגוף היפה של אהובתו ששכבה על מיטתו,
כל כך שלווה, חצי חיוך מתוק פרוש על פניה 'אלוהים' חשב 'כמה
אני אוהב אותה'. הוא נלחם בדחף החזק לנשק אותה, ללטף, להעיר
אותה בעדינות, ללחוש לה באוזן מילים מתקתקות. במקום זאת המשיך
להתבונן בה, בוחן כל פרט בגופה המכוסה בקושי בשמיכה הדקה.
שיערה הארוך, החום היה פזור סביב פניה על הכרית, רגל אחת,
ארוכה וחלקה, היתה מתוחה על השמיכה והשניה היתה מקופלת מתחת
לשמיכה. ידה עוד היתה פרושה במקום בו היה עד לפני רגעים
ספורים, כמו מחפשת אותו, את חמימות גופו. הוא הרגיש שנשמת האמן
שבו משתלטת עליו והוא לקח דף אחד מעשרות הדפים שהיו פזורים על
שולחנו, הסתובב על הכסא והביט בה שוב. העיפרון שבידו החל לנוע
בתנועות עגולות, משרטט בקווים עדינים, כמעט בלתי נראים, דמות
על הדף החלק, הלבן. הוא חייך לעצמו בשקט, מודע לרוגע ולשלמות
שהוא מנסה לצייר, מודע לעובדה שהוא לעולם לא יצליח לבטא על הדף
את שלמותה בשבילו, את אהבתו אליה, ובכל זאת ניסה. כשסיים את
השרטוט הראשוני, הסתובב לכיוון השולחן, עבר על הקווים, חלקם
הדגיש, חלקם מחק, וכל פעם הציץ לכיוון גופה הרפוי שעוד נח
במיטה, חייך לעצמו וחזר לעבוד.
במשך שעות ספורות המשיך לצייר ולמחוק, רכון על שולחן הכתיבה,
פניו מזיעים ממאמץ ולמרות זאת מחייכים בעונג טהור. כך היא ראתה
אותו כשהתעוררה משנתה המתוקה. נעצה מבט לרגע בגבו המיוזע,
בגופו הרכון מעל השולחן. לרגע חייכה לעצמה, תנוחתו היתה מוכרת
לה, כמה פעמים כבר ראתה אותו רוכן ככה אל הדף, משקיע את כל
כולו בציור, אבל הפעם, שמה לב, הוא מחייך, בניגוד להבעה
הרצינית המרוכזת שבה צייר בדרך כלל וסקרנותה התעוררה. היא
התרוממה, מניחה את רגליה על הרצפה הקרה. צעדה בשקט לכיוונו,
בצעדיה השקטים, החתוליים,  מפלסת לה דרך בין בגדיהם הזרוקים.
נעצרה מאחוריו, ידיה החליקו לאורך גבו, דרך כתפיו, עד שעטפה
אותו בידיה, מצמידה אותו אליה בחיבוק חמים. עיניה הציצו מעבר
לכתפו על הדף שעוד נח על השולחן לפניהם, חיוך גדול התפשט על
שפתיה. סובבה את כיסאו אליה ונשקה לשפתיו המחייכות, חיוכיהם
התמזגו זה בזה, משלימים זה את זה. כשנפרדו, אחזה בידו, מושכת
אותו בעדינות לכיוון המיטה. הוא נעצר רק עוד פעם אחת, הוסיף שם
לתמונה: 'הדר' ואת חתימתו: 'אוריאל'. ואז הניח לה למשוך אותו
בחיוך אחריה לתוך מיטתו.