מה זה פלאפון?
פלאפון זה גירסה משודרגת של טלפון. הטלפון כשלעצמו הוא אחלה
מכשיר עוזר לבני אנוש לתקשר אחד עם השני.
אך הפלאפון זה סיפור אחר. מאז ומתמיד שנאתי את המכשיר הסלולרי
הקטן הזה. העולם המודרני בעזרת הפלאפון גרם לנו להיות משועבדים
לסלולר 24 שעות. בכל מקום שבו אנו נמצאים יש את ה"רינג,רינג"
או כל צליצול מעצבן אחר שאפשר לעלות על הדעת.
תמיד ברגעים הכי טובים של החיים מגיע הפלאפון והורס את הרגע.
באמצע השינה באוטובוס מגיע הצליצול ,בשיא התפילה כאשר אנו
מתעלים ונמצאים בעולמות גבוהים, חייב מישהו לקבל טלפון ולהחזיר
אותנו בחזרה למציאות שלנו.
רק שבוע שעבר ראיתי עם חבר שלי מכליור את החוש השישי בקולנוע
איזה איציק אחד קיבל צליצול בשיא המתח מחברה שלו ובלי בושה
דיבר בקול רם, בגללו לא הבנתי את סוף הסרט (אמרו לי שברוס
ווליס באמת מת) והלכו לי 30 שקל לפח.
בחיים לא האמנתי שהמכשיר שאני כל כך מתעב יציל את חיי.

מעשה שהיה כך היה.

היה זה 10 בבוקר, באחד מאותם בקרים של חופשת סוכות. הייתי שרוי
במיטה (אם אתם שואלים, כן התאצלתי ללכת להתפלל במניין). אמא
שלי צעקה "אלי יש לך טלפון ממלכיור ", "אמא תגידי לו שאני
ישן", "אמרתי לו, הוא אומר שזה חשוב", "אוקי אני עונה". הלכתי
חצי ישן  לטלפון שנמצא בחדר של אחותי.
"הלו מלכיור, אתה יודע מה השעה?" שאלתי עדיין מתוך חצי שינה,
"10 בבוקר מה רע?" מלכיור ענה,"מלכיור" ממש התעצבנתי ואמרתי
בקול תקיף "אתה זוכר פעם אחת בחברות המשותפת שלנו שהייתי ער
ב10 בבוקר, גם בפעמים שאני במקרה קם למנין אני חוזר לישון ב10
בבוקר" מלכיור ענה "אוקי תירגע קח נשימה ארוכה ותקשיב כי משהוא
צץ". "אוקי לקחתי מספר נשימות וחזרתי אליו  "כן, אני איתך".
"שמעתה על הבית ששיחרורו בחברון", "לא", עניתי, "אבל בטח תספר
לי". מלכיור התחיל לספר לי שזה בית שנמצא בנקודה אסטרטגית
בחברון ועמותת אלעד קנתה אותו רק אתמול בערב. העמותה מחפשת
אנשים שישהו בבית עד שימצאו משפחה שתעבור לגור בו, ושהוא חשב
עלי ועליו, שנלך לשם כי  אין לנו משהוא יותר טוב לעשות. עניתי
לו "מלכיור, לא יודע עליך אבל לי יש דברים הרבה יותר טובים
לעשות" וטרקתי  את הטלפון לפני שהוא הספיק לומר "רובינזון
קרוזו".
כאן המקום להרחיב שמלכיור או בשמו המלא רנאל מלכיור (אף אחד לא
קורא לו רנאל כי זה שם מכוער)  הוא חבר ילדות שלי. עברנו הכול
ביחד מהגן, הבית ספר היסודי והישיבה התיכונית. השנה נפרדו
דרכנו, אני הלכתי לישיבת הסדר בדרום הר חברון והוא הלך למכינה
בעצמונה.
מלכיור הוא בחור מיליטנטי, שמאז ומתמיד גרר אותי לשטויות שלו,
שזה אומר הפגנות בצומת רעננה נגד השמאל, הליכה לכל מיני מאחזים
וגבעות.
בחזרה לסיפורנו.  לבסוף קמתי בשעה אחת עשרה. הלכתי לארון
הוצאתי את התפלין שלי והתחלתי להתפלל. אכלתי ארוחת
בוקר/צהוריים וקראתי בו זמנתי בעיתון מעריב. בדקתי מה יש
בטלויזיה, לא היה שום דבר טוב.
תוך כדי קריאה בעיתון חשבתי, שבאמת אין לי מה לעשות אולי בכל
זאת אתקשר למלכיור ואגיד לו שאני בא איתו.
חיגיתי 050313629 וענתה לי מזכירה מעצבנת שהודיעה בקול מתכתי
"שלום הפלאפון הזה לא זמין הלקוח החליף מספר ל0503322993".
חייגתי למספר החדש.
קול ענה בצד השני "מלכיור מה שלומך", "החלטתה שיש לך אידיאליים
בכל זאת" מלכיור ענה בנימה עוקצנית. החזרתי לו  "יאללה תפסיק
לרדת עלי, אתה יודע שבבוקר אני לא חושב, דרך אגב תתחדש על
הפלאפון", "תודה רבה ,אני חייב להראות לך את הפלאפון החדש שלי,
משהוא מדליק במיוחד". חשבתי בלב עוד אחד מהגימיקיים המגוחכים
שלו "נו טוב, טוב" נאנחתי "רציתי להגיד לך שאני מגיע איתך
לחברון". קבענו להיפגש בשתיים בתחנה המרכזית, ולנסוע לכמה
ימיים לבית בחברון.


הגעתי לתחנה המרכזית בשעה שקבענו. בתחנה, מלכיור כבר חיכה לי
והבחנתי שהוא משחק עם צעצוע חדש, בגודל של אצבע. שאלתי אותו
"זה הפלאפון החדש שלך?". מלכיור הרים את הפלאפון ונישק אותו
ואמר "הבובה הזה הוא הרבה יותר מסתם נייד, הוא "הנייד" הכי
מתוכם בארץ", מלכיור הכריז בגאווה מטופשת. התישיבתי ליד מלכיור
בתחנה לכיוון קרית ארבע. המתנה לאוטובוס היה סיוט. היה ממש חם
והאוטובוס איחר בחצי שעה, בנוסף מלכיור פירט לי, יותר נכון
בילבל לי במוח בהתלהבות יתרה את כל המפרט הטכני של הפלאפון
שלו, מהמשחקים עד הסוללה המיוחדת של אותו הדגם. מכיוון שאני לא
רוצה לשעמם את הקוראים אני רק יספר לכם את החידוש העיקרי
בסוללר החדש של חברי. החידוש הוא שהצלצול משתנה באקראי לפי
הזמן שבעל הפלאפון החליט.לפלאפון מאגר של מאות אלפי צלצולים
שאפשרי לנגן אותם רצוף במשך שבוע שלם, בלי לחזור על צלצול אחד
פעמיים. הצלצולים שמורדים מהאינטרנט באופן אוטומתי על ידי
המכשיר נשמעים פשוט נהדר. הצליל שמופק מהמכשיר בעזרת רמקול
חדיש, שפותח במיוחד על ידי חברת הסלולר נשמע כאילו שאתה יושב
באחד מאותם בתי קולנוע משכוללים.
מלכיור הגדיר את פלאפנו כך שיצלצל כל רבע שעה. בדיוק הגענו
לצלצול שנשמע כמו השיר "I wish you were her", שדרך אגב היה
הצלצול הנורמלי היחידי שיצא בכל המתנה לאוטובוס. תוך כדי השיר
הגיע קו 522 לקרית ארבע חשבתי לעצמי "יש אולי עכשיו הוא ישתיק
את המכונה המעצבנת". עלינו על האוטובוס שילמנו לנהג והתישבנו
בשורה אחת לפני האחרונה.
שאלתי את מלכיור "עוד כמה אנשים באים לבית בחברון", לפתע
הפלאפון צלצל, הצלצול נשמע מעצבן אך באיכות צליל גבוה, הצלצול
היה של נביחות כלבים בקולי קולות .חצי מהאוטובוס הסתובב והחל
לצעוק על מלכיור שיכבה כבר את המכשיר הארור .
מלכיור בעקבות הלחץ שינה את הגדרות שבמקום כל רבע שעה הצלצול
ישתנה, הוא ישתנה רק כל פעם שמישהוא יתקשר אליו.

לאחר נסיעה מתישה של שעתיים הגענו לקרית ארבע. ירדנו
מהאוטובוס.
התחלנו בהליכה  לטרמפידה שפונה לכיוון חברון. מלכיור קיבל
טלפון, הצלצול היה הפעם של אוהדי כדוררגל צוהלים, צעקתי לעברו
"תענה כבר לטלפון המחורבן". חברתו הייתה על הקו. לאחר שסיים
לדבר עם חברתו, הוא התקשר לאחראים על הבית מטעם עמותת אלעד,
שיבואו לאסוף אותנו.
הם הגיעו בפורד פוקס אדומה, וקפצנו פנימה.נסענו במשך כמה דקות,
דרך מספר שכונות ערביות. בשעה חמש הגענו לבית. הבית עמד על ראש
גבעה ששלטה על השכונה הערבית.  
נכנסנו לבית. במרכז הבית ישבו שלושה חברה מהמכינה בעלי ולמדו
תורה, בשולחן ישן עשוי עץ שעמד במרכז החדר.
מלכיור ואני הפטרנו לעברם שלום והתחלנו את השיחה הדתית
המסורתית של בני עקיבא, שהולכת בערך כך "מכיר את הוא והוא","כן
הוא למד איתי בתיכון", "לא ידעתי שהוא התקבל לשייטת". לאחר
שיחת הדתיים הקצרה נכנסו לחדר הקטן שהיה בצמוד לסלון. בחדר
העביר איש מעמותת אלעד תדריך, לנו,  ולעוד שלושה חברה משבי
חברון על חשיבות הבית. באמצע התדריך בדיוק שאיש העמותה סיפר
לנו שבבית יש סלון, שירותים וארבעה חדרי שינה ועלית גג, צלצל
הפלאפון של מלכיור והפעם הפיק צליל  של פיל מריע. מלכיור ענה
לפלאפון במהירות על הקו היה אחיו. לאחר התדריך אני ומלכיור
החלטנו לעלות לגג של הבית ולהשקיף על השכונה.
לקחנו איתנו 3 פיתות וחומס 'אחלה' ועלינו למעלה, לגג לשבת
ולנגב.
ישבנו על עליית הגג וניגבנו בשיא הזולה, ודיברנו על עניני
דיומא. למי שלא יודע הגג של בתים ערבים הוא שטוח, מפני שמתי
שהבן מתחתן ומביא את אישתו  לחמולה, בונים לזוג הצעיר קומה
נוספת בקלות על גבי הגג השטוח. מלכיור הפטיר לעברי ואמר "הגג
הזה זה המקום האידאלי לשחק בו כדוררגל",השבתי "בתנאי שהכדור לא
יעוף" שננו צחקנו, דבר שקורה לנו בעיתים תכופות,שאנחנו צוחקים
על דברים לא מצחקים בעליל.
האמת היא, שהנוף מהגג היה מדהים. רואים מהגג ממש טוב את מערת
המכפלה ואת כל הבתים הערבים בסביבה.
לפתע תוך כדי הזולה שלנו על הגג. הופיעו שלוש עשרה מחבלים,
זועמים משום מקום. ברשותם היו קלנצנוקבים. כנראה שהחמאס החריז
על הבית כיעד. התחלתי לשקק מפחד "זהו, זה סופי קרב", חשבתי
לעצמי. לפתע מלכיור קיבל צלצול הפעם הצלצול  היה של קטע המלחמה
מהסרט "להציל את טוראי ראיין". זה היה אדיר!!! תותחים, יריות
טנקים הכול באיכות הכי טובה, החמסניכים שחשבו שגדוד שלם של
צה"ל לפחות שומר על הבית נבהלו וברחו מהר .
חטפתי את הפלאפון מידיו של ליימן ונישקתי אתו.
החלטתי לבדוק מי התקשר, והציל את חיי?.
תנחשו מי התקשר?.התשובה היא אמי. עניתי. היא שאלה אותי, "אלי
איפה אתה?".
אוקי אני רואה שהבנתם איך מכשיר מחורבן יכול להציל חיים.

אלי לב©