ואת, תמיד הרגשת שאת קצת-יותר-מדי.
יותר מדי חופשייה, יותר מדי עצורה, יותר מדי אובססיבית.
ואת, תמיד לקחת הכל קצת-יותר-מדי.
יותר מדי בקלות, יותר מדי ללב, יותר מדי לידיים.
ואת, תמיד הראית שאת קצת-יותר-מדי.
יותר מדי חזקה, יותר מדי חלשה, יותר מדי חכמה.
                       ותמיד היית לבד

היא היתה בת 16, עם לב שבור, כמו כל בת 16 אחרת, ויום אחד, היא
הכירה בחור.
זה היה שידוך של החבר'ה, שנראה מוצלח למדי.
פגישה ראשונה - סרט, נשיקה, התחלה של התאהבות קלה...
פגישה שנייה - פרח, מסעדה, לומדים קצת אחד על השנייה והיא -
היא נפלה.
הפגישה השלישית, בפנים קצת אחרות, התחילה בפאב שקט.  הוא הזמין
לה 'אייס-טי לונג איילנד' וחיכה בסבלנות שתשתה את כולו.
עוד הם יושבים, והוא זורק הצעה - ההורים בחו"ל, סרט בוידאו,
ערב חמים על הספה...  טעות ראשונה - היא מייד מסכימה.

והם עולים לקומה השנייה, הדירה באמת מקסימה, אבל אחותו בסלון,
על הספה...
'בואי לחדר, היא תיכף תלך..' הוא אומר מחבק והיא - מסוחררת,
מייד אחריו ובלב צעקה חרישית - לא עכשיו!
הוא רוכן מעליה והיא נסחפת אתו ופתאום - זה מהר מדי, רחוק מדי,
והיא אומרת לו 'לא'.
הוא מתרחק לרגע והיא נרגעת. האלכוהול מפעם בה והיא מרגישה
שהכוח הולך ואוזל מגופה. הוא שוב מתקרב יותר מדי ושוב היא
לוחשת 'עמית, די!'.
אבל הוא בשלו והיא נאבקת ופתאום, הוא בתוכה.
הלומת כאב, אפופת אלכוהול, היא מוצאת עצמה חסרת אונים, רק
משוועת לרגע שהכל יגמר. מיחלת להגיע כבר הביתה ולשטוף את כל
הזוהמה שדבקה בה.
הבוקר מגיע והוא מתקשר, כאילו דבר לא אירע, כאילו כל מה שקרה
אתמול קרה רק לה...