אני אפילו לא יודעת איפה ההתחלה בסיפור שלנו. ובטוח שלא את
הסוף. חחח, אני זוכרת כמה הייתי כותבת לך, ובכמה "אני אוהבת
אותך" השתמשתי, משום מה היום קשה לי.
פעם היה לי בטחון בהרגשה, היום אני ממש מרגישה אבודה באי
הידיעה. ושלא תבין לא נכון! זה לא שזה טוב לאהוב אותך - זה
אפילו בכלל לא! אני לא רוצה להכנס לזה כי אני מפחדת שאני שוב
אשכח את הדרך במבוך. אם אני לא אוהבת אותך אז למה אני חושבת
עלייך? ולמה אני כותבת לך - כלומר זה לא שאתה הולך לראות את זה
או משהו, אבל בכל אופן, העיקר הכוונה, והתקווה המזדיינת שלי
שתראה
שאני פשוט מתעבת אותה!
מתעעעעעעבבבבבבבבבתתתתתתתתתת
זה מה שאני צריכה אתה מבין? לתעב אותך! אבל אני כל כך לא יכולה
- לא, לא, אני חייבת להישאר חזקה - אני מתעבת אותך! איכס זו
מילה מגעילה לאדם כמוך, כל כך יפה שזה כואב, כל כך חסר
התחשבות, כל כך נבזה שזה כואב. כל כך האמנתי לך כשאמרת שתיהיה
פה תמיד לצידי! אני המשכתי לחיות בשבילך - ופתאום, היי איפה
אתה?
חתיכת שקרן עלוב, או שאולי אני בכלל צריכה להודות לך שגרמת לי
להמשיך לחיות! אבל לא רוצה! כי אתה נבלה. אוף, איך לא אכפת לך
שאני קוראת לך נבלה? אתה שומע תגיד לי? אתה מקשיב לי? אני
שונאת אותך חתיכת נבלה!
עד שחייכתי לראשונה - מחקת לי את החיוך בצורה בלתי יאומנת,
יצאתי טיפשה - חתיכת נבלה! אני אוהבת אותך - וזה מחליא! |