|
לפעמים הילד בתוכי צועק
אבל כמעט אף פעם הוא לא צוחק
ולפעמים לילד בתוכי כואב
אבל אף פעם הוא לא בוכה
הילד בתוכי בועט
הילד בתוכי רוצה לצאת
ורק הפעם שאני רוצה לתת
לילד בתוכי לצאת...
לפעמים לילד בתוכי קר
הוא מתכסה בשמיכת זקנה של מבוגר
לפעמים הילד בתוכי גדל
ואני יכול רק להתנצל
לפעמים אני חושב
שהילד בתוכי כבר מת
ואז.....
הילד בתוכי בועט
הילד בתוכי רוצה לצאת
ורק הפעם שאני רוצה לתת
לילד בתוכי לצאת...
לפעמים הילד בתוכי נחנק מהבגרות מהזקנה
ולפעמים הוא קצת נדחק מאחריות מדאגה
ואולי הילד בתוכי הוא המצפון שלי
ואולי הילד בתוכי שומר על השפיות שלי
הילד בתוכי בועט
הילד בתוכי רוצה לצאת
ורק הפעם שאני רוצה לתת
לילד בתוכי לצאת...
ולפעמים הילד בתוכי נשכח
ולפעמים הילד בתוכי חזק כל-כך
שאני פוחד שהוא יברח
ולפעמים הילד בתוכי כועס כל-כך
שאני שותק כדי שהוא יצרח. |
|
|
התסכול הוא כמו
חבר טוב, תמיד
הוא שם כשצריך
אותו... לפעמים
גם כמו חבר זבל
חרא דרק...כי גם
אז הוא תמיד שם,
בעצם התסכול הוא
ישות עצמאית על
גבול האוטרקיה
(אם לא מעבר
לזה)
ם. ףץךן, מסתכל
ומתסכל מילה
ופרשנותה (טוב
אז לא). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.