המים בעבעו ללא הרף. החלון היה פתוח ודרכו נכנס משב רוח קל,
שאיזן במעט את המים הרותחים. הזרמים העזים יצרו צמרמורות בגופם
של השלושה. זו לא הייתה הצמרמורת היחידה שהם חשו. "תסתכלו על
התקרה" לחש אחד מהם. לא היה ניתן לראות את התקרה מרוב אדים
שכיסו אותה ושסבבו במערבולות. אחד אחר היה שרוי במים כך שחלקו
המרכזי של גופו היה מכוסה מים, ואילו ראשו, ברכיו וכפות רגליו
היו מחוץ למים. השלישי שטף את שערו הצבוע. כל שש כפות הידיים
היו מתחת למים ולא היה ניתן לדעת במה הן עוסקות, עד שאחד מהם
החל לגנוח. השניים האחרים מיהרו להביט זה לעבר זה, כדי להביט
בזה שאחראי על הגניחות הללו ולאחר שהביטו זה בזה והבחינו בכך
ששניהם מופתעים מגניחותיו באותה מידה, הם הביטו אל הגונח. הוא
המשיך לגנוח, מתעלם ממבטיהם. הוא השמיע קולות עונג רמים והתפתל
כולו עד שדי. "אתה פה עם שנינו ואתה עושה את מה שאתה יכול
לעשות לבד בבית?" שאל אחד מהם את הגונח. "חשבתי שתרגישו בבית
אם תשמעו קולות מוכרים" הוא ענה כשעל פניו חיוך ממזרי.
דיאלוג ראשון:
האחד: תמיד הייתם עושים את זה?
השני: עושים מה?
האחד: נוסעים יחד עם עוד מישהו שלישי
השני: לא, אף פעם. תמיד היינו נוסעים שנינו- כשהיינו זוג
האחד: איך זה היה?
השני: איך היה מה?
האחד: כשהייתם זוג
השני: אותו דבר כמו עכשיו. רק.. בלעדייך
הם צחקו על האפשרות שהם ייסעו יחד שלושתם. אולי צחקו כי פחדו
ואולי צחקו ממבוכה- כי הכל ידעו מה המשמעות של נסיעה משותפת,
או לפחות חשבו שהם יודעים. מראש החליטו כי ישנו שלושתם במיטה
זוגית גדולה במיוחד. אחד מהם היה אחראי למצוא מקום שבו יש מיטה
זוגית גדולה דיה. כמובן שהוא טרח להתעניין מתוך נימוס גם על
טיבה של המיטה השלישית, רק כדי לא להחשיד יתר על המידה. גם כך
שלושה גברים שנוסעים להתבודד מעוררים חשד. הגונח הוא שהעלה את
הרעיון. בתחילה, הם חשבו כי הוא צוחק- לאור כל קורותיהם עד כה.
זה בניגוד לכל החוקים הכתובים והבלתי כתובים הם חשבו, אבל
במחשבה נוספת הם נזכרו שהם לא הקפידו לשמור על אף חוק עד כה
ולכן אין טעם להתחיל עכשיו. זה הזכיר להם את זה שהגונח אהב
לתאר את תוואי היחסים ביניהם כמשולש שלו שלושה קודקודים. אם
ננסה לתאר את הרעיון לנסוע יחד באמצעות דימוי זה, אז ניתן לומר
שזהו ניסיון לצקת את שלוש הצלעות לתוך מרכז המשולש. כשדיברו על
הרעיון, הזכיר אחד מהם לשני, כי כשהציע לו לנסוע יחדיו לחופשה,
הוא אמר כי זה "דבר שזוגות עושים". באותה עת הם לא היו זוג,
כלומר, הם כן היו אבל הם ידעו שזיכרון הפרידה עם האחר, עדיין
טרי וצריך להגליד, ולכן הם לא נסעו. עכשיו הם בטח לא זוג, ולשם
שינוי זה לא בערך, אלא בטוח, אבל זה רק בגלל שהם נוסעים
בשלישיה.
דיאלוג שני:
האחד: אתה חושב שאם לא היינו מכירים אותו, היינו ממשיכים להיות
זוג?
השני: ומה אנחנו עכשיו? אנחנו לא זוג?
האחד: זוג? אם לא שמת לב, אנחנו לא לבד פה
השני: במה שונה המצב עכשיו ממה שהיה פעם, כשנסענו רק שנינו?
האחד: שהיינו רק שנינו
השני: שום דבר לא השתנה. אנחנו עדיין אוהבים, שוכבים ואומרים
דברי אהבה
האחד: מה אתה מנסה להגיד... ששלישיה, זה כמו שכולם אומרים- זוג
ועוד אחד?
השני: לא, ממש לא... יותר כמו שלושה זוגות
הם התעטפו במגבות. על שתיים מהן היו כתובים
שמות החיבה שהם העניקו זה לזה כשהיו זוג- שתי מגבות נפרדות אך
משלימות. לשלישי היו רקומים על המגבת ראשי התיבות של שמו ושל
שמו של מי שהיה החבר הקודם שלו. הם נעמדו במעין מעגל, בוחנים
זה את גופם של האחרים. כמובן שזה נתן את אותותיו בשלושתם.
דיאלוג שלישי:
האחד: אתה חושב שזה יכול להמשיך?
השני: הלוואי. כל כך טוב לי
האחד: אפשר לאהוב שניים בו זמנית?
השני: אתה אוהב את אבא ואת אמא
האחד: אנחנו משפחה פתולוגית
הם שכבו שלושתם על המיטה. מחובקים זה בתוך זה, מבלי ליכולת
להבחין או להפריד ביניהם. "אני אוהב אתכם" אמר אחד מהם והשניים
השיבו "גם אני אוהב אתכם". |
