כבר שבועיים שזה עומד לי על קצה הלשון. כבר שבועיים שאני מתה
לספר לך, מתאפקת לא לכתוב לך את זה במייל או לשלוח לך הודעה
בנייד, נזהרת שלא לפלוט את זה בטלפון או חלילה וחס לספר לך את
זה במיטה...

יושבת ערה בלילות ומסתכלת בך ישן... חולמת בהקיץ...
אני אספר לך, ואתה תכנס ללחץ. אתה תשב ותסביר לי שזה לא רעיון
כל-כך טוב וכדאי שאני ארד מזה. אני אשבר...
יש לי הרגשה נוראית בקשר לזה... הרגשה רעה. רעה וטובה. טובה...
יש לי הרגשה נפלאה בקשר לזה!
אני אספר לך, ואתה תתלהב. אתה תקח אותי בזרועותיך ותספר לי כמה
העולם נפלא. אני אהיה מאושרת...

'אני אוהבת אותך' לחשתי כשחיבקת אותי, מיד לפני שעליתי לרכבת
שהמתינה כבר בתחנה.

החיבוק שלך קפא.
זו היתה ההתחלה של הסוף.