המציאות נתקעת לך מול הפנים.
זה נראה אחרת כשאחרים אומרים לך את זה, זה נראה רע.
כשאתה חושב על זה, אתה אומר לעצמך שזה יעבור מהר, שישכחו מזה.
צר לי לאכזב, אבל לא ככה הולכים החיים. יש מסלול מסויים שאי
אפשר לשנות.
המסלול הזה מוביל אותנו בחיים, וקשה ללכת בו, קשה לחוות את מה
שעובר במסלול הזה.
המסלול הזה הוא המציאות. כמה שקשה, אתה צריך להמשיך ללכת,
המסלול הזה, הוא לא עוצר, יש לו לוח זמנים מאוד צפוף, כל רגע
קורה משהו, ואתה חייב להמשיך או לפרוש, לפרוש למקום אחר, גם שם
יש מסלולים, אבל יותר חופשיים, לא קורים הרבה דברים.
לפעמים המסלול של החיים, זה הלחוץ והצפוף, יכול להיות כל כך
מייאש, כאילו הוא רוצה שתפרוש, שתלך ממנו, אבל אסור לך. אסור
לך לוותר, צריך להלחם עד הסוף, כשהסוף יגיע, הוא יגיע, לא צריך
לקרוא לו, לא צריך להקדים את בואו..
קשה במסלול הזה, קשה לשרוד, אבל ההצגה חייבת להמשך, יש מישהו
מאוד חשוב למעלה שצופה בנו בכל רגע ומחכה לראות אם מה שהוא קבע
בשבילנו הוא הצלחה או כישלון, מחכה לראות את היצירה של עצמו,
בכל פארה.
הוא קבע לנו את המסלול הזה, שמלא במכשולים ובעליות ובירידות,
הוא קבע את המציאות המסריחה הזאת שאליה אנחנו נופלים כל פעם
מחדש... זה הוא שעושה לנו את זה, או שבעצם- אנחנו?...