ימי שלישי זה הימים של הים.  כל יום שלישי, בלי יוצא מן הכלל,
היא מוצאת את עצמה יושבת בים.  הים הזה, הכחול העמוק הזה, גרם
לה להרגשה מיוחדת שאף אחד ושום דבר אחר, לא הצליחו לגרום לה
קודם.  היא הייתה יכולה להסתכל שעות על הים.  לפעמים היא אפילו
בכתה בגללו.  זה היה המקום שהיא הכי אהבה בעולם.
ביום שלישי אחד, בחורף, היה גשם חזק וקור אימים בחוץ, אבל היא
החליטה לא לוותר על המנהג שלה, כי אם היא לא תלך לראות היום את
הים, היא שבוע לא תראה אותו, ושבוע זה המון זמן.  אז כמו בכל
יום שלישי, היא יצאה והלכה אל הים.  לא היה איכפת לה שגשם וקר.
לא היה איכפת לה אפילו להיות חולה, העיקר שלא תצטרך לוותר על
הים.
הים היה שומם, מן הסתם, והיא יכלה לבחור לעצמה כל פינה על
החוף.  היא התיישבה בפינה שהיא הכי אוהבת - מעט רחוק מהים, אבל
קרוב נורא לסוכת המציל - בגלל שמשם רואים את כל הים.  היא אהבה
שהים היה סוער.  הים הסוער גרם לרגשות ולמחשבות שלה לסעור ביחד
איתו.  
היא הסתכלה על הים כמהופנטת , ושקעה כל כולה בתוכו.  היא חשבה
כמה כיף בטח יהיה לחיות בתוך הים הזה, בתוך הכחול העמוק המדהים
הזה.  היא שכחה מכל מה שהולך סביבה ושקעה במחשבות עליה, על
החיים שלה ועל החיים בכלל...  היא שכחה מכל מה שגשם וקר, והיא
אפילו לא הרגישה את זה.  כשהיא הייתה מתיישבת ומסתכלת על הים,
היא הייתה נכנסת לעולם משל עצמה וכל שאר הדברים היו פשוט
נעלמים.  בגלל זה היא מאוד נבהלה כשמישהו שם את היד שלו על
הכתף שלה.  זה כאילו העיר אותך מתוך החלום והחזיר אותה
למציאות.  היא עוד יותר נבהלה כשהיא הסתובבה וראתה מולה גבר
יפיוף שכזה.
הם הסתכלו אחד על השני כמה דקות, היא בעיניים הגדולות
והמבוהלות שלה והוא במט חמים, עד שהם בכלל התחילו לדבר.  זה
היה הוא שהתעשת ראשון ושאל אותה אם הכל בסדר ומה היא עושה שם.
היא לא ידעה מה להגיד, כי מה, היא תגיד שהיא פשוט מסתכלת בים
כי זה מה שהיא עושה כל יום שלישי?!  אז היא פשוט אמרה שהיא
הייתה צריכה קצת אויר, שמחניק לה בבית.  הוא חייך והזמין אותה
לקצת אויר בבית שלו, פשוט יותר יבש שם...  בהתחלה היא התביישה.
מצד אחד היא לא יכלה לעמוד בפני החיוך הממיס שלו ולא היה לה
נעים להגיד לו לא, ומצד שני, היה לה קשה להיפרד מהים במין
פתאומיות שכזו.  הוא גרם לה להרגיש בנוח, ולכן היא הסכימה.
הוא נתן לה מגבת ובגדים יבשים כדי שהיא תהיה יבשה, והם פשוט
דיברו.  ודיברו.  ודיברו.  כשהיא הסתכלה על השעון, היא ראתה
פתאום שנורא מאוחר, אבל היא לא רצתה ללכת.  בסוף היא הלכה, כי
אחרת אמא תדאג לה.  הוא חיבק אותה חזק, והיא הרגישה הכי מאושרת
בעולם, אולי אפילו יותר מאושרת מאיך שהיא הרגישה בים.
למחרת, היא לא הלכה לבי"ס, כי כמובן, היא הייתה חולה.  למרות
זאת, ברגע שאמה יצאה מהבית, היא התלבשה והלכה לים, כי אתמול
היא לא הספיקה להיפרד ממנו כמו שצריך.  הים עדיין היה סוער,
ולמרות שהיא נשבעה לעצמה שהיא תהיה שם לא יותר מחצי שעה, היא
שוב התיישבה בפינה האהובה עליה, ושוב שקעה בתוך הים.  בגלל זה
היא שוב נבהלה כשהרגישה יד על כתפה.  זה היה הוא.  עם אותו מבט
חמים בעיניים, שפתאום היא שמה לב שהן בצבע של הים.  הוא שוב
חייך, ושאל אם גם היום נגמר לה האויר בבית, והיא חשבה שהיא
יכולה לשקוע בו במקום בים, כי הוא גרם לה להרגיש כמעט אותו
הדבר.  הוא גם אמר שהוא היה לשמח להזמין אותה שוב לקצת אוויר
בביתו, אבל הוא לא יכול, כי ימי רביעי זה הימים שלו עם הים...
ואז הוא נשק לה על המצח והלך.  כשהיא יצאה מההלם, היא כבר לא
מצאה אותו.  היא ידעה שהיא חייבת לחפש אותו, כי הוא האחד
והיחיד בשבילה.  הוא היה הבנאדם שהיא חיפשה כל-כך הרבה זמן.
הוא היה הבנאדם שגרם לה לאותה הרגשה שגרם לה הים...
והיא הלכה לים, יום אחרי יום, אבל היא לא הצליחה יותר להתרכז
בים.  היא חיפשה אותו כל הזמן.  וביום שלישי, היום שלה עם הים,
היא הכריחה את עצמה לשקוע בים, כי אז היא אולי תשכח מהכל.  אבל
במקום לשכוח, היא רק זכרה עוד יותר, והיא אפילו בכתה.  ביום
רביעי, היא הבטיחה לעצמה שזה היום האחרון שהיא תחפש, כי הרי
ימי רביעי זה הימים שלו עם הים, ואם אז הוא לא שם, אז מתי?!
והיא חיפשה אותו כל יום רביעי, עד הערב.  ואז היא התייאשה,
התיישבה על החול ושקעה בים.  ופתאום הוא הופיע, כאילו ידע
שחיפשה אותו, וחייך אליה את אותו החיוך שהיה ממיס אותה.  הוא
אמר לה שהיא חייבת לקנות אספקה של אויר, כי היא לא יכולה לתפוס
לעצמה את הים בכל יום.  והיא לקחה את כל האויר שבים לריאות שלה
ואמרה לו שהיום שלה עם הים זה בכלל יום שלישי, והיום היא פה
סתם בשביל לבדוק אולי ביום רביעי יש יותר אויר בים...  והוא
חייך וידע שהיא חיפשה אותו.  הוא אמר לה שביום רביעי באמת יש
אויר נפלא בים, ובשפע, ואפילו הציע לה לחלוק עימו את האויר של
יום רביעי.  והיא חייכה והסכימה, ושקעה בתוך העיניים שלו, בתוך
הכחול העמוק הזה, שריגש אותה בדיוק כמו ימי שלישי בים...