יצור אומלל שכמותך, מניחה עצמך לרגלי אחרים שידרכו.
יצור טיפש! כותבת וכותבת... רואה חייך חולפים לפנייך משתנים עם
השנים, והזמן שלא היית פה הוא כה רב.
חיה בתוך השירים והסיפורים העלובים שלך, על מה שהיה ולא ישוב.
מלקה את עצמך שוב ושוב.
להעניש על מה? יש הרבה על מה להעניש.
זה יעזור?
אני שונא את הרגישות הזאת שלך אליו... די כבר די!
מתי תפסיקי?
מתי?
מתי תספיקי להסתכל במראה לכעוס ולבכות, לרקוע ברגלייך בעצבים.
מאיפה באים העצבים?
או כאבי הראש?
ומה? מה עושים עכשיו?!

פורקן רגשות רגעי.