אופליה הקטנה יהונתן גפן


אופליה הקטנה הייתה גדולה ממני
ושקט בעיניה לא מכאן
אופליה הקטנה הייתה יפה ממני
וחכמה ממני כל הזמן


בגיל חמש עשרה היא השתכרה מיין
היא לא לבשה מתחת שום דבר
ואנשים אמרו והם אומרים עדיין
שהיא נותנת שם לא טוב לכפר


היא ישנה עד סוף הצהריים
כמו אינדיאני היא צבעה את הפנים
בכל מני צבעים שלא יורדים במים
ואמא התביישה מהשכנים


אופליה הקטנה רצתה תמיד לנוח
היא לא הבינה מה זאת אהבה
הכדורים שלה עשו לה מצב רוח
ומין צורה כזאתי עצובה עצובה


אני זוכר אותה יפה ומחייכת
כששלחו אותה בסוף אל המוסד
וארבעים דודים עמדו ליד הדלת
ובתור נשקו לה את היד


כבר חמש שנים מלה היא לא כתבה לי
את הפנים שלה קשה לי כבר לזכור
רק ההורים שלה אומרים שזה נורמאלי
ושזה רק משבר ושזה יעבור


ובליל סופה אני חולם עליה
יחפה הולכת על החוף
קוטפת את השמש ואת הירח
את הפרחים שאי אפשר לקטוף