גשם יורד לאיה בחלון ובעיניים. שמיכת הפוך כבר לא כל כך מחממת,
גם הגשם לא יכול לשטוף אותה. אתמול עדיין לא ירד גשם, אתמול
היא ישבה איתו על המדרכה. הוא רצה ללוות אותה הביתה, כבר היה
4, אבל איה כבר לא ילדה קטנה, היא לא צריכה שהוא יתאמץ בשבילה.
הרחובות שקטים, צללים בין העצים. רעש. שקט. היא עוברת ליד
מכולת שפתוחה 24 שעות. קבוצה של אנשים. יושבים. שותים. רואים
סרט ארוטי בתבל דיגיטל. אחד מהם מביט בה. מבקש ממנה לנגן לו
בגיטרה. היא מבטיחה לעצמה שלא תבכה, ממקדת מבטה קדימה, הולכת.
מדליקה סיגריה. זוכרת שהבטיחה לעצמה שתפסיק. זו האחרונה. זו
הסיגריה האחרונה. זורקת אותה. שומעת צעדים מאחוריה. מסובבת מעט
את ראשה, רואה בזווית העין שני גברים. מאיצה את צעדיה. גם הם.
פסיעותיהם גדולות משלה. רגליה הקטנות מתופפות חרש על המדרכה.
הם משיגים אותה. אחד אוחז בזרועה, היא מסתובבת. ריח חריף של
אלכוהול עומד באוויר הקר. היא מנסה להשתחרר מאחיזתו. השני תופס
בצמתה פן תברח. הם גוררים אותה. היא נופלת. זכוכיות פוצעות את
כף ידה. איה מדממת. איה לא בוכה. היא קמה, הם מאיצים בה,
היכנסי כבר לשיחים. מושכים. נכנסת. נזרקת על החול הקר. אבנים.
צועקת. איש לא שומע, איש לא מקשיב. האחד מצמיד סכין לגרונה.
איה שותקת. איה נחנקת. קורע חולצתה. מפשיט אותה, שוכבת בגופה
העירום על החול הקר, האבנים. איה לא פותחת את רגליה. הוא מחזיק
לאיה את הצוואר. השני שורט את הרגל בסכינו. היא עשתה זאת לבדה
פעמים רבות כל כך. איה בוכה.

איה כבר לא בתולה.

גשם יורד לאיה בחלון ובעיניים. קר לה מבפנים, מבחוץ היא כבר לא
מרגישה. איה התקלחה היום 8 פעמים, איה מלוכלכת. איה טמאה. איה
מוציאה את סכינה, שחבויה מתחת לכרית, ומפשילה את שרווליה. איה
חותכת. איה לא רוצה למות. איה רוצה להרגיש, למה היא לא יכולה?
לוחצת, חותכת שוב. לא כואב לה יותר. דם זורם באיטיות מזרועה.
מלקקת אותו. רצה לשירותים. מקיאה. שוטפת את הפה, להעביר את
הטעם. מדליקה סיגריה. מעשנת. ועוד אחת. איה לא רוצה להפסיק.
לאיה כבר לא אכפת, רוח קרירה נושבת לה בלב. שום דבר לא יכול
לפגוע באיה יותר.




21.11.02