אמרת לי שרצית לצחוק
ואני רק חיכיתי לך בשמיים.
הגשם כווה לך בעור, ולרגע נראית מאושרת.
כל הלכלוך והדם נשטפו ממך
ובמקומם נפערו בך חורים.
זה כואב כשנעלמים?
רק רציתי להחזיק לך את היד,
אבל כבר הייתי רחוקה מידי.
ועדיין - לבד.
הייתי מרפאה לך את הפצעים
או מחזיקה אותך, שלא תפלי עם השלכת.
במקום זה אני מתעטפת בכנפיי, מתכנסת בתוך הבדידות שלי,
שותה לך את הדם.
לא רוצה להרפות
הגשם שוטף לשתינו את הדמעות, אז למה הן עדיין שם?
תחזיקי אותי, הם אוחזים בכנפיי, מושכים למעלה.
את יכולה לעזוב,
אני מתחילה לדהות.
בוכה אל תוך בקבוק של בירה
או סתם אלכוהול טהור
הכל מתערפל. |
