הכל יהיה טוב יותר אחרי שאמות, אל תדאג. הדמעות יפסיקו לרדת,
לחרוט שבילים דקיקים על פניך.
אחרי הגשם תמיד יוצאת השמש, היא תעטוף אותך כשאני כבר לא אוכל.

אל תדאג, כשאני אחלוף גם אתה תוכל לחייך, להאיר את החושך הנצחי
שהותרתי מאחורי.
והירח מרחם על אנשים עצובים, על ילדות קטנות שדם ניגר מזוויות
עיניהן, או מטפטף משרווליהן וצובע את חייהן באדום-שחור.
אל תדאג, גם נשמות מורעלות מוצאות מנוחה. הכוכבים עדיין יהיו
שם, לא בשבילי. בשבילך.
בסוף גם הדם יגמר, ולא ישאר עוד מה שיכאב. גם ליבי נשבר. החושך
ירפא הכל.
אל תדאג, לא בוכה יותר. אני כבר לא יכולה לבכות, לא להרגיש.
הסחרחורת עברה, הכאב דוהה. גם אני.




14-18.11.02