לך.
על שרצית,
על שנתת,
על שאהבת.
על שקראת אותי כמו ספר פתוח,
על שפתחת את עיני,
על שפגעת.
העלמת דמות ראשית מאגדה לסיפור אגדה אחר.
חשבתי עליך כמו שלא חשבתי על אחר,
אהבתי, כמו שלא אהבתי,
הפכתי את הדמות שנשארה אצלי בזיכרון למיתוס אצלי בראש
ניסית להראות שאכפת לך אפילו שלא כך הרגשת,
למי שאתה לא אוהב, כבר אין לך לב.
אני כן עם אחרים,
משהו ממך נשאר,
משהו שמסרב לעזוב,
אולי ההחמצה שלא נתתי לך את כולי כשהיית שלי,
אולי הרצון להיות חלק מהחיים שלך, חלק מהזיכרון שלך,
דברים שהוצאת אותי מהם כבר מזמן.
השארת אותי בלי הסבר, בלי כלום,
את כל האשמה לקחתי עלי.
ממך כבר נפרדתי מזמן, מהרגש,
אך הדמות שבראש - הזיכרון שלך, מסרב ללכת.
אני מוצאת את עצמי מחפשת באחרים אותך,
הדמות שאני מחפשת,
הדמות שבראש,
כבר מזמן לא מציאותית.
לעולם לא תרגיש כמה אהבתי,
לעולם לא תדע כמה חשבתי,
לעולם לא תדע,
לעולם לא תקרא.
אז תדע לך
שאהבתי.
אהבתי יותר ממה שמגיע לך.
יותר ממה שמגיע לי.
המכתב הזה הוא לא לך,
המכתב הזה הוא למי שהיית,
בשבילי.
אתה לא מי שהיית
אני לא מי שהייתי
ואני לא מחפשת את מה שהיה
רק רציתי שתדע,
שתבין.