ס. קובריק / שקט מופתי |
לדבר
וחיילי הגדוד בגבם המופנה
מתעלמים ממהותי
דורכים באורי
אין טעם,ידידי
קהות לשון
ואצבעי לא מופנית
וראשי כבד
כרחש המפולת העתידית
המלחשת בלובן התקדמותה
אלי
ומלבה את קדרותי
רוצה להפסיק לחשוב עלי
להתרגש ממהותי
והדכאון
כן, הדכאון
הפרעת חיי
אדישות נימי
יובש דמי
ריקנות ימי
מחזור שעמום היותי
ונקיטת המעשה
הגעלת כלי רקבוני
וצלילה
בנמנום של שקט
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|