I WISH I WERE BLACK
כתבתי בקול רם.
פתאום, פערו את פיהם כולם.
תדהמה וכבוד מתחסד לא הצליחו להסתיר אמת,
מי שידע איך למחות הוא רחוק או מת.
מסיכת האכפתיות לא תציל אותם
את פעורי הפה ופקוחי העיניים.
במקום לשבת מופתעים
יכלו להרגיש וליצור בינתיים,
אבל זה לא קל -
לחשוב,
ובטח שלא להיות ידידותי לסביבה
פשוט לשיר "יהיה טוב",
אך האם תהיה אהבה?

שילכו ויזרקו קליפות, אך
זה לא מה שישחרר אותם מהמכונה
בשביל להבחין בה,
צריך להסתכל מהחלון פנימה.

                  (וזה עושה לי די עצוב...)







בשביל להימנע מענייני זכויות יוצרים -
יש להזכיר את השיר "יהיה טוב" של דיוויד ברוזה:-)