|
הזכוכית נשברה
רסיס אחר רסיס מתנגש בגופי
חתכים כחוט השערה
מגיעים רחוק.
מילים חדות כתער מצטרפות לחגיגה
ואני מדממת
מדממת עד שאני טובעת בתאים של עצמי
היסודות שלי בורחים מהעור המבוקע.
הכאב הזה, המתוק.
בשביל לבנות צריך להרוס.
אני מדברת אל הקיר כי הוא היחיד שמקשיב
ללחישות, לזרם האדום
שמכתים לנצח.
מתרוקנת, לאט לאט
ואז מהר.
כבר אחרי חצות והטלפון דומם. |
|
|
אם רבין קיבל
כיכר מה עם לאה?
למה היא לא
קיבלה שום רחוב,
סימטה, שכונה,
משהו...
הכל גזענות, אני
בעד לקרוא לבנק
הזרע על שם לאה
רבין, בכל חדר
בקיר המזרחי
תיהיה תמונה של
לאה, ככה זה גם
יגביר את הילודה
ו... בעצם לא
משנה.
עמוס מהמוסד חשב
שהוא מאוהב בלאה
רבין אבל בסוף
הסתבר לו שזו
לאה לופטין אבל
גם לופטין זה
מספיק מבאס
ומוציא אותו לא
פחות דביל (אולי
יותר, היא עוד
בחיים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.