נזכרתי שהיום לא באתי עם האוטו. אשתי המקוללת שרפה את המנוע
אתמול בדרך מפ"ת והיום הוא במוסך. מאתיים אלף שקלים טבין
ותקילין שילמתי על התענוג האמריקאי הזה, בקושי חודש על הכביש,
והיא כבר הספיקה להרוס אותו. וזה לא שאין לה אוטו משלה. קניתי
לה איזה אירופאית מזורגגת אבל הבן שלי היה צריך לתקוע איזה
מישהי שהוא הכיר מהרצליה אז היא נתנה לו את האוטו.
יצאתי מהחניון מדוכא, והחלטתי ללכת הביתה ברגל. סה"כ מרחק של
קילומטרים ספורים. טלפנתי לאשתי הביתה והודעתי לה שאני אאחר
היות ויש לי עוד כמה סידורים אחרונים. היא שאלה אותי אם אני
רוצה שהיא תבוא לאסוף אותי עם הבימבה המזורגגת שלה אבל מיד
ביטלתי את הצעתה והודעתי שאין היא צריכה להטריח את עצמה עד
למשרד שלי.
וכך החלתי פוסע לכיוון ביתי בגבעתיים. לאחר כמה מאות מטרים לא
עמדתי בפיתוי ונכנסתי למסבאה איטלקית.
"בלאדי מרי" הכרזתי בפני המוזג "ואל תתקמצן בטבסקו" הוספתי.
חזרתי על המשפט הזה אולי חמש פעמים. יצאתי מהפאב קצת מסובב אבל
בעיקר מנוצל. 200 שקל על 5 כוסות, יימח שימם.
החלטתי להסתובב קצת בעיר השוקקת חיים הזאת. הרבה זמן שלא עשיתי
איזה סיבוב רגלי לבדי בלילה.
בעצם מאז שהתמסדתי לחרגול הזה שמחכה לי בבית לא חגגתי כמו
שצריך.
אז חזרתי לטיילת להט.
המקום היה תוסס. בני נוער רבים חלשו על כל בית קפה ומזללה. חוף
הים היה שומם למדי ובהתחשב בסלידתי מהמוניות החלטתי לאחד את
כפות רגלי עמו. טיילתי לאורכו מספר דקות ונערה ששכבה לבדה כמה
מטרים ממני משכה את תשומת ליבי. לא יפה משהו, לא רזה משהו, אבל
חזה משהו משהו.
עצרתי לרגע וחשבתי אם היום בא לי היום "להשתשע" קצת. האמת, לא
הייתי צריך לחשוב יותר מדי. טרף קל ידעתי, ומיד נגשתי לעבודה.

שמלה לבנה חבקה את ירחיה וסריג שחור הוצמד לכתפיה. פשטתי את
הוסט השחור ועטפתי אותה. יכולתי לחוש את מערבולת החושים שסערה
בה. מצד אחד היא נבהלה, ומצד שני סוף סוף מישהו מתחיל איתה.
"ראיתי שאת רועדת קצת אז...".
"כן, תודה" היא קטעה אותי.
"אפשר לשבת?" שאלתי, אבל לפני שהיא הספיקה לענות כבר טימאתי את
מכנסי הארמני שלי בחול ים. וכך, בחלקלקות אופיינית, פיתחתי
איתה שיחה. כששאלתי אותה בת כמה היא, היא ענתה 21. לא קשה היה
להבין משפת גופה שהיא משקרת, אבל לא הנחתי לשקר הזה לבטל את
תוכניותי. הטריד אותי שהיא לא הפנתה שאלה לעברי, אך פתרתי זאת
בהנחה שככל הנראה הייתה עדיין שרויה בהלם מהעובדה שמישהו שם לב
אליה, ועוד אחד עם חליפה...
כרבע שעה הספיקו לי לכבוש אותה. התקרבלנו קצת, נגענו קצת.
הצעתי לה לבוא איתי לסיבוב. בשוק הכרמל. היא הסכימה ללא היסוס
ולא חשדה בכלום. אך ידעתי שזהו רגע קריטי. אם מישהו יראה אותי
איתה אני אבוד. לכן לחשתי לה שאני צריך לעשות סידור קטן לפני
שנגיע לשם, אז שתמתין עם עצמה על שפת הים כחמש דקות, ורק אז
תצא לכיוון השוק. מאוכזבת ומופתעת, היא הסכימה בלית ברירה. כדי
שלא תחשוב שאני נוטש אותה השארתי לה את הוסט.
בריצה הגעתי לרחובות השוק. אין לי הרבה זמן ואני צריך לתכנן את
צעדי בפרוטרוט. מצאתי לי את אזור הפשע המושלם והמתנתי
בסבלנות.
אחרי עשר דקות שמעתי את צעדיה.
"אדיב" היא לחשה.
"אדיב" לחשה בשנית.
"אני פה" לחשתי בחזרה כשאני מוציא את ידי ומסמן לה לבוא לחצר
בנין סמוך.
"רומנטי פה" היא אמרה לי בנימה צינית. גיחכתי לשמע הבדיחה
העלובה שזרקה. היא הייתה קצת מבוהלת והססנית, אבל לא השארתי לה
יותר מדי זמן לחשוב. התחלתי לנשק אותה וללטף אותה בחושניות.
היא החזירה לי. הורדתי את הוסט שנתתי לה. את החולצה והמכנס
הורדתי מבעוד מועד. אסור שיהיה עליי שום סימן שלה. 20 דקות
ארוכות התגוששנו אחד עם השני עירומים כמו שתי נשים במקווה.
פיסקתי את שתי רגליה וחדרתי בעדינות. כמובן שהיה קונדום. היא
גנחה בקולי קולות. אז סתמתי לה את הפה. התעלסנו כמספר דקות.
הרגשתי שעוד רגע היא גומרת, וגם אני הייתי בדרך. קשרתי על
עיניה פיסת בד שהייתה לי בתיק מבעוד מועד.
"מה אתה עושה?" היא לחשה לי מופתעת.
"אל תדאגי, זה משחק שלמדתי לא מזמן... לא תצטערי." בכניעה היא
הקשיבה לי. פתחתי את התיק והוצאתי סכין הקצבים שהייתה לי שם.
תקעתי לה אותו חזק חזק בלב וסובבתי 11 פעמים. מחווה למספר
החולצה שלבשתי כששיחקתי כדורעף. היא נאלמה בו ברגע ולא הוציאה
הגה.
התלבשתי ויצאתי במהרה מהמקום כשאני בודק שאף אחד לא עוקב אחרי.
הגעתי הביתה במונית שאספתי רחובות מספר מזירת הפשע.
נכנסתי להתקלח ושמתי את הבגדים בגיגית מלאה במים חמים. אסור
שיהיו עקבות.
את סכין הקצבים שטפתי בבקבוק שלם של נוזל כלים עם תוסף
האקונומיקה כהרגלי. אני מודע לעובדה שהדבר החכם לעשות הוא
לזרוק את הסכין בפח זבל, אבל עברתי כל כך הרבה איתה שהערך
הסנטימנטלי שלי אליה הוא בל יתואר.

אחרי שבוע הגיעו אליי למשרד זוג בגיל ה50.
"שמענו שאתה הכי טוב, ואותך אנחנו רוצים." אמרו.
"במה מדובר?"
"הבת שלנו נרצחה לפני שבוע ואנחנו רוצים שתייצג אותנו במשפט
כנגד הנבלה שרצח אותה."
"אההה, שמעתי שתפסו מישהו. לפני הכל אני רוצה להשתתף בצערכם.
אעשה הכל כדי שהמנוול ירקב בכלא."
הוצאתי מהכספת תיק חדש. ארוך ומייגע חשבתי.