- "התעלמי.
עצמי עיניים והבליגי.
המשיכי להיות מי שאת ואל תביטי אחורה.
היי אדון לעצמך".

-אבל איך אוכל אני להתעלם, כשדבריהם כה חזקים
אם אעצום עיניים אפול במלכודותיהם.
אם לא אביט אחורה איך אתמודד עם העתיד?
אם אשלוט בעצמי מי ידאג שלא אתמוטט?

-" זהו רק רגע של חולשה.
של סערת רגשות.
קחי נשימה ארוכה.
תחשבי רק טובות".

-הרגע הזה אינסופי.
הסערה מתחוללת כבר כל כך הרבה זמן.
נשימה ארוכה אמנם תנתק אותי
אך תחזיר אותי בבת אחת למצב הקיים.

-" תחשבי על כל מה שיש לך.
התעלמי ממה שאין.
הקנאה שלך היא זמנית.
עם הזמן היא תיעלם"

-אם אכן יש לי כל כך הרבה, איך זה שאני חושבת רק על מה שאינו
קיים?
הקנאה הזו אוכלת אותי.
עד שתיעלם כבר לא אהיה אותו בנאדם.

-"קומי, ישרי את הגב, הרימי ראשך לשמיים.
הביטי איך השמש זורחת והציפורים מציצות
תקשיבי לצחוקים, ונשמי את הריחות"

-אני מתעבת את השמש שזורחת כאילו הכל כה אופטימי.כה חלומי.
אני מייחלת לעננים, לגשם, לברק, לרעם- לחורף שיזכיר לי בדיוק
איפה אני.
הצחוקים הללו צוחקים עליי- אם לא עליי אז על מי??

-"נקי את  ראשך מהרהורים.
נקי את לבך משנאה.
נקי את מצפונך מחרטות.
נקי את גופך מקנאה.
עצמי עיניים- קחי נשימה ארוכה
כשתפקחי עינייך תהיי טהורה".

-לא אעצום עיניים. לא אקח נשימה עמוקה.
אם ראשי יהיה נקי מהרהורים
ולבי נקי משנאה
אם מצפוני יהיה נקי מחרטות
אם גופי יהיה נקי מקנאה
לא יישאר ממני דבר שיוכל לפקוח עיניים ולראות אם אכן אני
טהורה.