|
דמעה אחר דמעה
היא סופרת את הדמעות
דמעה אחת, דמעה שנייה
והנה באות עוד...
הראש כבר לא חושב
העיניים כואבות
הכל מסתובב
הלחיים אדומות
הגוף כבר לא סובל
הרגליים לא עומדות
הצוואר פשוט נובל
הידיים רועדות
החיוך כבר נעלם
והצחוק מפסיק
הכוח נדם
הלב מציק, מעיק
דמעה אחר דמעה
היא סופרת את הדמעות
דמעה אחת, דמעה שנייה
והנה באות עוד...
נמאס להתמודד
ונמאס לחיות בשקט
עדיף להתבודד
השמחה דועכת
לבד זה מפחיד
מפחיד זה לבד
להביט לעתיד
זה להסתגר לעד
אין אהבה
ואין חברים
בדמעה אחת פשוטה
נגמרים החיים
דמעה אחר דמעה
היא סופרת את הדמעות
דמעה אחת, דמעה שנייה
והנה באות עוד... |
|
|
אני לא מבין
בשביל מה לגור
על יד מכתש
רמון, הריי זה
כאילו להגיד
בזיין שלי העולם
אני גר ליד
איזור פגיע
במיוחד ולא אכפת
לי...
הריי נפל שם דבר
לפניי מליונים
על מליונים של
שנים, למה
להתגרות בגורל?
טיפשי ולא
לעניין, נראה לך
שמישהו יגור ליד
בניין התאומים?
או על יד כיכר
רבין? או על יד
הירקון?
אחמד אחמד, פקיד
במשרד הפנים,
מסביר פנים
לאזרחית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.