סחף ארועי התמול
וברד של מילים שקופות
הטעו אותי
ולד התחושה
והקהו את ליבי -
שייר של כנות רצוצה
שנשתקף בדמי - רמיה.

ואת
החדשה וכה שלי
עברו של עתידי וחיי
מנקרת את נימי אהבתי
אותה מילה גסה
שכמו סרטן, ולמזלי
גוררת אותי אלייך
כן אהובתי, אוצר אלי.

וכל מאודי
הוא להעביר את ידי במרגלות תלתלייך
כריקוד ההתמסרות
היות ואת
ככל שמפצעות קרני האמת
הינך הכל
התום, הפשטות,התשוקה
המזיגה, היופי ושלוות חוף עזוב.

תני לימים לנקוף,
כי בעולם קיימים את ואני ואשדות אהבתנו.