ס. קובריק / רייקי |
ענוגת האתמול
ומבטי
ננעץ בפרצוף המגנט
המוכר עד כאב
וכל שנותר הוא
לחייך
לחוות
ולשמר.
ואני
שהייתי כחול תובעני במחשבותייך
כשרביטו של תן
המיילל לגזול את בנייך
נשארתי אני
נטול
מחייך
חווה
שוכח
תחושות דמי מפליגות למעבר
מסתחררות ברושם המילה
אך לו רק ידעת
כמה פשוט סיפורינו
כהיות שני מרכזים
לאליפסת חול.
אך ריחו של הדם והתשוקה
נספג בשעריך החלק
שיידי, הכובלות אותך לחופשי
מלטפות
ומחייכות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|