ס. קובריק / פונה |
זוגתי לחיים
אישה של רגש טהור
ללא מורא ומסיכה
פשוט מפריש לך
את זרע הדיו
לתוכך.
ואת יונקת, בקול
שתייה חרישית
מפלבלת עינייך אלי שמיים
ונשמטת חזרה
על שולחני.
השארי כך
בתולת נסיון
כי ככל שוורידי פוקעים
מיסורי הליבה
כך נשארת את
קטנטנה, נשית
מחבקת בעוז
אותי
אותך.
להתראות לעת עתה יקירה
יוצא אני חבוש מסיכה
לעבר הכפר במזרח
כדי שימרטו אותו מפני
כדי שלא אשוב אלייך
לעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|