אני מתעלמת מהשיגרה, מהמוות.
אני מסתכלת קדימה אל העתיד.
השירים העצובים שמתנגנים לי באוזן,
כבר לא משפיעים.

"המצב"- איך כל-כך אוהבים לקרוא לו,
"המצב"- שאנחנו כל-כך נהנים לשנוא.
הוא כבר ניהיה חלק מאיתנו,
ומה שאני רוצה,
זה להשאר שפויה,
בתוכו.

שיכאב, או, שיכאב כל כך.
שהדמעות ישרפו את הגרון.
שחלק מאיתנו ימות עם כל אחד.
שנקלל את "המצב."

אבל במקום שיכאב
שישרוף
שיהיה בילתי נסבל-----
אני יושבת פה וכותבת, עוד שיר בנאלי,
על "המצב".