|
לו יכולתי לזנוח
את תאורי התובנה
מרקחות הדימוי
תבליני הרושם
וקסם הייחוד.
לו יכולתי לכתוב
ללא היסוס של כאב
מבלי להחצין
שלא אזייף
שלא.
אך מוחי כה צרוב
כה חרוך בשדרים
שרוף מחברה
ואין חנות להחלפה
או שמחמח מזדמן
לתקן את הבל - יתוקן.
הקרעו ממני - המילים
היבדלי ממני - התדמית
כי עייף אני
והערסל שמוט לצידי
אך הדימוי -
משתלט על מהותי
וכפירניאה בולעני
לתוך ביטנו.
אך עט כתיבתי ממשיכה לצוף. |
|
|
פעם, הייתי בוכה
על חיות.
אחר כך, הייתי
בוכה על אמא
ואבא.
יותר מאוחר
הייתי בוכה על
עצמי, ועצמי,
ועצמי...
ומאז שהתאהבתי-
אני בוכה עליו,
אבל בעצם זה
עדיין על
עצמי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.