|
את
צמח מטפס בחשיכה
היודעת איך קיססת אט אט
את חומתי הגיאה
שלראשונה, כחרטום זקור
של אניה השבה לביתה לאחר כיבוש
מצוי החרך של עתידי העגום.
לשוא אביט לצפון
כי בחיש
בתזזית של תשוקתך אלי
מילאת את חלוני בירוק
ירוק של היום, של עכשיו
של צמיחת חיינו.
כסי אותי
לא.
המלטי לנפשך
לא.
הפיתרונים אללי, נמסו בכמיהתי אליך
המכשפה.
יורד לאיטי, בלולייני המדרג
וצולל במחשבות
וממריא בתחושות
ורוצה אותך איתי הליל
אך מיטתי וליבי - יתומים. |
|
|
האם נידונתי
לחיות את כל חיי
בחדר קטן זה?
האם חברתי
היחידה היא
המקלדת? בלית
ברירה, כשכל דרך
אחרת כבר נכשלה,
אני משתגע,
שפיותי
נחלשה...
אין מה לעשות -
רק במה חדשה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.