קרוסלת הילדות
סבסוב התקווה הנקייה מכל אישה
מכל אשמה מכל רעש.

שקט צחוקם הילדותי
המתגלגל במדרון העברי
בנבכי גרוני הצמא לאותו גן
גן התמהון והאימה
גן הצפייה לאם חיי
בפרישות ידייה
המונפות והכובלות אותי
אליה.

הס!
הם מעבר לגדר
ברגליהם הקטנות היצוקות בשאיפה אבודה
האם הם יודעים ?
כי מרה האכזבה, משכרת השיכחה -
שיכחת יעודם.

המשיכו לסוב, קרסולי ילדות
והתבדרו בחלל הגן
וצפו בשקט וזיק של יראה -
בחריקה,
בחיכוך,
במאבק,
בעצירה.

ותזכרו אותי, כי זה מה שנותר.