ישיבה חסרת פשר ומבט זגוגי.
מה חסר ?
מה נשאר ?
היכן מצוי הכח להמשיך ?
ללכת אל המדבר
ולהשאר במזגן
לקרוא דרור
ולהשאר עורב
לצעוק לתוך שתי כפות ידיים פרושות אל על
ולהחריש אל כרית
בדידותי.
צא, לחם, למד, עשה, שתוק, שכב,
חלום, מציאות, קליפת חיים.
ואני רק רציתי, ולא העזתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.