פרק 3: סמטת דיאגון

"בר, גרינגוטס נסגר עוד מעט בוא" אמרה לו גברת רולינג. בר היה
נורא עייף ונורא נרגש. הוא הרגיש את ליבו פועם במרץ. הוא רץ
אחרי גברת רולינג והביט למעלה בינשופים ולצדדים על החנויות
המוזרות.
"אני בא" אמר בר בעודו רץ ומתנשם, "איך את בכושר כל כך טוב???"
שאל אותה והמשיך לרוץ ולבלוע עם עיניו כל דבר אפשרי מסמטת
דיאגון.
"התאמנתי בבריחה ממעריצים" ענתה בשובבות. בדיוק אז, מחוסר
זהירות, בר נתקל בעגלה מלאה עורות בומסלאנג. הוא מעד ונפל.
ראשו נחבט בכוח רב בקדרת אבן מלאה בעיני חיפושיות.

"בר??? בר, אתה בסדר???" שאלה גברת רולינג ומיהרה לעברו."אוי
לא!!!" היא מלמלה לעצמה כשבר לא הראה שום סימני חיים. "בשביל
זה יש קסם..נכון?!" אמרה לעצמה בלעג עצמי."על החיים ועל
המוות.. (רק לא המוות של בר)" לחשה לעצמה ג'ואן והוציאה את
שרביטה."נגטיבי אנכונצ4נסום" היא לחשה ונגעה בשרביטה בראשו של
בר. בר פקח את עיניו לרגע ושוב קרס.
"לא,ידעתי שסקיבית כמוני אף פעם לא תצליח" אמרה לעצמה בכעס
עצמי ובייאוש.
"סליחה, אני יכול לעזור?" נשמע קול מתוך ההמולה.
"כן..בבקשה" אמרה ג4יי קיי לכיוון שממנו שמעה את הקול.
בחור מבוגר וילד ניגשו לעברה. המבוגר היה לבוש בחולצה ירוקה
מכופתרת שתאמה לצבע עיניו ובמכנסיים שחורים שתאמו לשערו
המבולגן. מעל זה הוא לבש גלימה שחורה, נקייה למדי. בצידה הימני
של הגלימה היה סמל שנראה די חדש- סמל של הוגוורטס. הילד לעומת
זאת נראה כמו מוגל, הוא לבש חולצה כחולה ומכנסי שלושת-רבע
שחורות. הילד נראה פחות או יותר כמו בר.
"שלום, אני הפרופסור החדש להתגוננות מפני כוחות האופל
בהוגוורטס, וזהו קובי, הוא הולך ללמוד השנה בהוגוורטס"
הפרופסור הציג את עצמו ואת קובי במעין קוצר רוח מוזר.
"שלום אני ג4יי קיי רולינג" היא ענתה והסתירה חיוך מלא משמעות
"ובר כאן לידי התעלף, אתה יכול לעזור לי רגע?" שאלה.
"כמובן" ענה לה מיד. "ניסית את לחש חזירה להכרה?" הוא אמר וכרע
לידה ברך. מבט מוזר חלף בין עיניהם של השניים.  
"כן, אבל אני סתם סקיבית לא יוצלחת" ענתה בקול חלוש ומלא שנאה
עצמית.
"אני יכול לנסות?" שאל הפרופסור והסיט את מבטו מגברת רולינג.
"be my guest" ענתה לו וחייכה אליו בתודה.
הפרופסור הוציא את שרביטו מכיס גלימתו, והתקדם לעבר בר.
"נגטיבי אנכונצ4נסום" אמר בקול רם וכיוון את שרביטו לראשו של
בר.
אור בצבע כחלחל כצבע עיניהם של קובי ושל בר, פרץ משרביטו ופגע
בחזהו של בר.
לאט, לאט פקח בר את עיניו. הוא התרומם לישיבה ושפשף את ראשו
הכואב. "מה קרה?" שאל בקול מופתע.
"אתה נפלת וראשך נחבט בקדרה" התחילה רולינג לספר.
"אאוץ'" השלים בר.
"וניסיתי להטיל עליך לחש התעוררות אבל בגלל שאני סתם מכשפה עם
כוח קסם מינימלי לא הצלחתי" המשיכה רולינג לספר במהירות
ובתסכול. "ואז למזלי הפרופסור הנחמד הזה בא ועזר לך" היא סיימה
והשפילה את מבטה.
"אז את... סקיבית?" שאל אותה בר. ג'יי קיי רולינג הנהנה בשקט.
"ומי אלו שוב?" שאל בר בבלבול והתיישב על ספסל קרוב.
"אני הפרופסור החדש להתגוננות מפני כוחות האופל בהוגוורטס"
הציג את עצמו הבחור.
"ואני קובי, נעים להכיר אותך בר" אמר הילד שלבש משקפי ראייה
אופנתיות.
"גם אותך קובי" השיב לו בר בחיוך.
"מאיזו מדינה אתה בא?" שאל אותו הפרופסור שהבחין במבטא הישראלי
הקל שלו.
"ישראל" ענה בר בקול גאה.
" גם אני" השיב בהתלהבות קובי.
"אתה יודע לדבר עברית אם כך?" שאל אותו בר בשמחה שהוא יוכל
לדבר קצת בעברית עם מישהו.
"כאילו דההה" ענה לו קובי בחיקוי של קול ישראלי סנובי מצוי.
שניהם פרצו בצחוק.
"בר כדאי שנמשיך אל גרינגוטס" אמרה לו גברת רולינג כשסיים
לצחוק.
" גם אנחנו הולכים לשם, נכון פרופסור?" שאל אותו קובי בתקווה.
"כן קובי, ובבקשה תקרא לי הארי" ענה לו הארי. בר בהה בהארי
בתדהמה מוחלטת. מחשבה מוזרה חלפה בראשו של בר- האם הפרופסור
הוא בעצם הארי פוטר? אותו הארי פוטר שכביכול אמור להיות בן 15
השנה??? בר היה כל כך מבולבל, עד שהוא פשוט שתק.
קובי,בר, הארי וגברת רולינג החלו להתקדם לעבר בניין לבן כשלג
שהיה גבוה יותר מהחנויות מסביבו. מחוץ לדלתות הארד של הבניין,
עמד גובלין. היו לו אצבעות ורגליים מוארכות והוא לבש מדי ארגמן
וזהב.
הם עברו את דלתות הארד וגם את דלתות הכסף והגיעו לחדר מפואר
מלא עמודים ודלפקים.
כל גובלין ישב בכיסאו, מאחורי דלפקו והתעסק בענייניו.
"גברת רולינג, את תסתדרי עם שני אלו? אני צריך לעשות כמה
סידורים" שאל הארי.
"כמובן! יש לי ילדה אתה יודע.." ענתה לו גברת רולינג והחבורה
התפצלה.

בר,קובי וג4ואן פנו אל גובלין פנוי, ואולם הארי נעלם בין
מכשפים אחרים שהיו בבנק.
"אנו רוצים להמיר כסף מוגלגי לכסף של קוסמים" אמרה לו גברת
רולינג.
"כמה?" שאל הגובלין בקול מלגלג.
"300 לירות סטרלינג" ענתה לו גברת רולינג ברצינות.
בר הושיט את הכסף לגובלין. הגובלין לרגע נעלם ואז חזר עם שק
בידיו.
"מאתים חמישים אוניות, 15 חרמשים וששה גוזים" אמר הגובלין
והושיט את השק לבר.
"זה כבד" מלמל לעצמו בר והרגיש רצון עז לבזבז.
"מה אתך קובי?" שאלה אותו גברת רולינג.
"יש לי רק מאה לירות לקניות" ענה לה קובי בצער והושיט את הכסף
לגובלין.
"מאה אוניות, 9 חרמשים ו13 גוזים" אמר הגובלין והושיט לקובי
שק.

"סיימתם?" השלישיה שמעה מישהו אומר מאחוריהם, זה היה הארי.
"רק לפתוח להם חשבונות וזהו" ענתה לו ג4ואן,והם פנו לגובלין
שוב.
"כן ,מה עכשיו?" אמר הגובלין בחוסר נימוס.
"אני רוצה לפתוח שני כספות חדשות. אחת לבר בראון ואחת לקובי
ג4ין"
אמרה רולינג ועט צטט אותה כחול כתב את דבריה במקום הגובלין.  

"15 אוניות, בבקשה" אמר הגובלין. הבנים שילמו.
"לא צריך, אני אשלם- מתנת יום הולדת לשניכם" אמרה להם ג4ואן
והושיטה לגובלין כסף.
"היום באמת יום הולדתי" אמר בר והתפלא שלא זכר עד לאותו רגע.
"שלי היה לפני שבוע, ב13 לאוגוסט" אמר קובי.
"מחר הכל יהיה מוכן, הכספות הן מיוחדות ולכן אין צורך בעגלה,
יש מפתח מעבר מיוחד." אמר הגובלין והמשיך "מספרו של בר- 800
ושל קובי- 799" . "תודה" ענתה לו ג4ואן.

"אני עייף" אמר בר כאשר יצאו מגרינגוטס.
"נמשיך את קניותנו מחר" אמרה ג4ואן.
"אני באמת צריך לזוז. ביי" אמר הארי.
"ביי" ענו לו והוא היתעתק משם. 'הארי פוטר היתעתק פה לפניי'
חשב לעצמו בר בהשתהות. 'הארי פוטר היתעתק פה לפניי?' משהו לא
נראה לו נכון, אז הוא פשוט המשיך לשתוק.
"בואו למכוניתי, בר אני אסיע אותך למלון. מה אתך קובי?" שאלה
אותו.
"אולי אני אשכור את החדר ליד שלך במלון?!" אמר קובי בפתאומיות
משמחת.
"אחלה רעיון!" ענה לו בר.