פרק 2: ג'יי קיי רולינג
לבר לא היה מושג שבעצם ג'יי קיי כתבה על המציאות! כמובן שהוא
אהב לחלום ולחשוב שכן, אך העובדה שהכל אמיתי..הייתה כמעט בלתי
ניתנת לאמון!
'זה לא יכול להיות מציאותי!' הוא חשב לעצמו, 'הרי אז כל
המכשפים היו מתנגדים לכתיבת הספר!'.
האמת היא, שלבר לא היה כל כך אכפת כרגע למה ואיך הספר ניתן
לפרסום.. העקר שהוא אמיתי! אמיתי!! אמיתי באופן מדהים, מרגש,
מגניב- עצוב! 'מסכן סדריק דיגורי אם כך', חשב לעצמו בר תוך כדי
התרגשות עצומה ומעט עצב.
הספר שכל כך הרבה "מוגלגים" אוהבים אותו, וחולמים עליו- אכן
מציאותי! בר חייך לעצמו והתנשף כמו משוגע בעודו מנסה לעכל לאט
את העובדה המרגשת הזו.
בר לא ידע אם זה הצליח להיכנס לתוך הקלחת, אז הוא קוסם, או סתם
מוגל שגילה את המציאות או שאולי סקיב. הוא נזכר שכתוב שרק
קוסמים וסקיבים רואים את הקלחת.לפי מה שבר ידע הוריו
מוגלגים,לכן הגיעה למסקנה, בחגיגיות רבה, שהוא אכן קוסם.
קריאות של שמחה העידו על כך שג'יי קיי הגיעה. בר לרגע עמד
בבלבול ובדילמה במקומו. לבסוף החליט שהוא חייב לדבר איתה. הוא
יצא מהקלחת לרחוב שהיה מלא במוגלגים מחופשים לקוסמים. בר תהה
אם גם חלק מהילדים הם קוסמים. בינתיים, בהונדה סיביק, בצבע
ירוק כמו עיניו של הארי פוטר, הגיעה הסופרת הגדולה ביותר
בעשור- ג'יי קיי רולינג! היא שמה לב לכל הילדים שמחכים רק לה.
היא עקמה מעט את אפה כשראתה את המוגלגים שהתחפשו לקוסמים, אך
שינתה את הבעת פניה במהרה לעליזה ושמחה.
גברת רולינג שמה לב שבר יצא בזה הרגע מן הפונדק. המבט המוזר
והמסתורי שעבר בעיניה, הסגיר את העובדה שהיא גם רואה את הקלחת
הרותחת, ושהיא גם מכשפה. מבטה היה מוזר, מעט אפל וציני, כמו של
סנייפ. אך החיוך הקפוא נשאר על שפתיה.
בר נלחץ, הוא חשב על מה שיקרה לו ויותר מכל מה ג'ואן תעשה לו
בגלל שהוא קוסם.
רולינג יצאה ממכוניתה ואלפי תשואות ופלאשים של מצלמות קידמו את
פניה. היא הלכה לאורך שביל צר ומגודר שהפריד בינה לבין
המעריצים הנלהבים וניגשה אל השולחן שהיה מכוסה בעותקים מספריה.
היא שלפה את עטה והחלה לחתום.
בר היה אחרון בתור אבל לא היה לו אכפת- הוא קוסם! המחשבה הזאת
הייתה שווה אלף שעות בתור. בדיוק היום, העשרים באוגוסט, הוא
יום הולדתו השתיים עשר. בר הרגיש מעופף, מזל שתיקו הכבד שהכיל
את כל העותקים של הארי פוטר השאיר אותו על הקרקע...
לאחר שעתיים בר סוף סוף הגיע אל תחילת התור. הוא חיכה עד שפחות
או יותר יתפנה ואנשים לא יצוטטו לו, ורק אז התחיל לדבר. הוא
ידע שאם מישהו ישמע, זה יכניס אותו ואת רולינג לצרות.
"שלום!" אמרה ג'יי קיי רולינג במבטא בריטי.
"שלום! שמי בר. באתי מישראל הבוקר במיוחד שתחתמי על ספריי" אמר
בר אחרי אין ספור פעמים שהוא התאמן על המשפט בראשו. כמובן,
שברגע זה, זה לא היה המשפט שרצה להגיד, אך הוא נעזר בסבלנות
ובאיפוק.
"למה אתה חושב שאני פה?!" ענתה לו ג'ואן.
הוא פתח את תיק-הגב שלו והוציא ממנו ששה-עשר ספרים: מארז מהודר
של ארבעת הספרים באנגלית, ארבעת הספרים הרעועים, המצהיבים
והקרואים מקצה לקצה בעברית, ארבעת הספרים הישנים שלו באנגלית,
וספרי הלימוד- שניים בעברית, ושניים באנגלית. בר הניח אותם על
השולחן בעדינות, בסדרם הכרונולוגי. לאחר שהניח את הספרים,הוא
אמר לג'ואן "זהו" בביישנות בתוספת קורט של התנשאות, טיפת
יהירות ולא לשכוח קמצוץ של שחצנות.
ג'ואן הושיטה את ידה אל ערמת הספרים ולקחה חופן ספרים והתחילה
לחתום ,לאחר דקה או שתיים היא כבר חתמה על שמונת ספרי הסדרה
עצמה. כשהושיטה את ידה לעבר ספר הלימוד הראשון, היא נתנה בבר
מבט מלא שובבות. היא חייכה את אותו חיוך מסתורי ועינייה
הבהירות זרחו. כשהרכינה שוב את ראשה כדי להמשיך לחתום על
הספרים, בר כבר הגיע לקצה יכולת האיפוק שלו.
"עצרי" הוא אמר. "שנינו יודעים שאנו קוסמים נכון?" שאל בר
באנגלית העילגת שלו.
"כן אנחנו יודעים" ענתה לו ג'ואן והמשיכה לחתום. היא המשיכה
לחתום עד לספר האחרון. מילה אחת לא יצאה מפיה עד שסיימה- למרות
בר חיכה בדריכות להסבר. היא טרקה את הספר האחרון וחייכה חיוך
שלוו ונאנחה.
"תודה רבה" אמר בר ודחס את הספרים בחזרה לתיקו אך לא זע
ממקומו.
"כמובן שאתה יכול" אמרה ג'ואן.
"סליחה?" שאל בר שלא הבין מה כוונתה.
"אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה" היא אמרה ונשענה על מרפקיה
בציפייה, כמו ילדה קטנה. כנראה פניו של בר הביעו בעצמן את
הרצון העז לשאול אלפי שאלות שהתרוצצו כמו פיות מחוץ לכלוב
בראשו. הוא חייך חיוך נבוך מעט.
"איך אלמד בהוגוורטס אם אני כבר בן שתיים עשרה? ואני גם גר
רחוק מפה- בישראל!" הוא שאל את השאלה הראשונה שצצה בראשו ושהכי
הדאיגה אותו.
"אתה תלמד קורסים מזורזים. את השנים האחרות תלמד כרגיל" היא
אמרה בפיקחות "בקשר לישראל כל שנה אוטונוס הקסמים ייקח אותך
לאנגליה" היא אמרה.
"אוטונוס הקסמים??? חשבתי שיש רק אוטונוס לילה!" אמר בר.
"אוטונוס הקסמים הוא כמו מטוס- הוא יותר חדיש וגם פחות
בפעילות.. אני לא יכולה לכתוב את הכל בספרי!" היא אמרה וסדרה
את שערה הבלונדיני בחופזה. "כעת אתה צריך לשלוח ינשוף
לדמבלדור" אמרה ג'ואן וקמה ממקומה במעין צורה הרפתקנית ועליזה.
"אבל אין לי ינשוף!" בר הזכיר לה.
"בוא נמשיך את השיחה הזאת בקלחת הרותחת" היא אמרה והחלה לצעוד
בחגיגיות לעבר היציאה. בר הזדרז ללכת אחריה. היא נכנסה
למכוניתה וקרצה אליו.
"ניפגש שם בעוד חצי דקה" היא לחשה פן המעריצים שהתגודדו סביבה
ישמעו. בר המבולבל, הסתכל איך מכוניתה מתרחקת. הוא לא הבין מה
היא רוצה ממנו, אך החליט ללכת לעבר הקלחת. הוא הרגיש מטופש-
ג'יי קיי רולינג ברחה לו! עכשיו הוא לא יוכל לשאול אותה כלום!
הוא נכנס לקלחת בחשאיות ובדכדוך.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" שאלה ג'יי קיי רולינג, בכבודה
ובעצמה שישבה על כיסא בפונדק. בר היה כל כך המום עד שלא ענה.
"אבל חשבתי ש.." הוא מלמל.
"אם הייתי ישר הולכת אתך ונעלמת מאחורי דלתות הקלחת שאלפי
מוגלגים צופים בכל צעד שלי- זה היה מעט מוזר... אינך חושב?"
היא שאלה בעליצות. "המכונית שלי מחכה לי בסמטה צדדית, התעתקתי
לפה" היא אמרה כשראתה שבר עדין אינו מבין.
"לא חשבתי על זה" בר מלמל והרגיש מטופש על שהרגיש מטופש. "בוא
נמשיך" אמרה ג'ואן. ג'יי קיי רולינג, שבר הבחין שהיא מאוד
אנרגטית, קמה ממקומה והתהלכה לעבר היציאה האחורית מהקלחת
שהובילה (לפי ספרה) לסמטת דיאגון. בר מיהר ללכת אחריה. הם יצאו
דרך הדלת ונכנסו לתוך גינה. היא הוציאה את שרביטה וטפחה על קיר
הלבנים שהקיף את החצר האחורית שהייתה מוזנחת ומכוערת. חור
בחומה נפער לרווחה, בדיוק כמו בספר, וגילה לפניהם סמטה גדושה
במכשפים ובמכשפות, בדיוק כמו בספר... בר, שליבו התגלגל בקרביו
בשמחה, צעד לתוך הסמטה המוזרה והשורצת.
"תיצמד אלי- אני לא רוצה לאבד אותך" היא אמרה וחייכה אליו חיוך
אימהי. "דרך אגב- יש לך פה כסף?" היא שאלה.
"כן בערך ארבע-מאות לירות" אמר בר והביט סביבו על החנויות.
"זה מספיק, אבל אתה זקוק לכמות של כסף לשבע שנים" אמרה לו גברת
רולינג שכניסה את שרביטה חזרה לתוך תיקה התכלת והגדול.
"אוי-ואבוי.. זה ייקח "סיבה מוצדקת וטיעון מוצלח" טובים
במיוחד" ענה לה בר ותסכול.
"מה?" שאלה רולינג בבלבול.
"לא חשוב" ענה לה בר. |
