בר בראון היה ילד ישראלי גאה. הוא היה ילד טוב, אבל לא טוב
מדי. הוא אהב את הארי פוטר מאוד, או בעברית פשוטה: הוא היה
מעריץ שרוף.
כשג'יי קיי רולינג הודיעה שהיא חותמת על ספריה בלונדון, בר
התחנן שהם יתנו לו לנסוע ללונדון. כשראה שהוא נוטה להפסיד
בוויכוח, ושהוא לא מצליח למצוא "סיבה מוצדקת וטיעון מוצלח" הוא
החליט לעבוד לתוכנית ב':
"אם תתנו לי כסף אני אנקה את החדר פעם בשבוע לשישה חודשים!"
אמר בר ועשה פרצוץ של כלבלב חמוד ומתחנן. "יופי! תתקשרו לסוכן
הנסיעות!" בר אמר למרות שהוריו לא ענו. אימו ואביו, שישבו
מסביב לשולחן ואכלו ארוחת בוקר הסתכלו אחד על השני והגיעו
להחלטה ללא מילים.
"בסדר בר'וש" אמרה אימו ולגמה מכוס הקפה שלה. בר היה כל כך
מאושר עד שלא שם לב שהוא מאחר לבית ספר.
החופש הגדול הגיע, ובר הולך לטוס ללונדון, לבד, ולפגוש את
הסופרת האהובה עליו...
"החיים יפים" מלמל לעצמו בר מבעד לחיוך העצום שנסוך על פניו.
המזוודה הייתה מוכנה וכל ספרי הארי פוטר היו נעולים בבטחה בכיס
צדדי. בר הגיע לנמל התעופה וההתרגשות החלה גואה בו.
"אני אתגעגע" אמר בר ונישק את אימו ואביו.
"אל תשכח להתקשר מהמלון, תגיד לנו אם הכל בסדר. ותיזהר!"  אמרה
אימו בדאגה. כבר נכר בה שהיא מתחרטת.
"ביי!" אמר בר, לפני שאימו תחליט לקשור את עצמה למטוס ולא לתת
לו להמריא עם הבן שלה.
הוא לבסוף עלה על המטוס ללונדון.
בשעה שמונה בבוקר, ארבע שעות לאחר מכן, נחת בלונדון המטוס של
בר. שדה התעופה היה ממש גדול והכיל בתוכו אין ספור חנויות
ומסעדות. בר ניגש ישר לדיוטי-פרי. הוא קנה את חמישת הדברים
החיוניים ביותר למחייתו, והם כמובן בובות של הארי, רון
והרמיוני, חולצת הארי פוטר ומארז מהודר של ארבעת הספרים
באנגלית בשביל שג'יי קיי רולינג תחתום גם עליהם.
בשמונה עשרים וחמש, בר לקח מונית ונסע למלון שבו הוא ילון.
במהלך הנסיעה בר התאמן על האנגלית שלו בעזרת הנהג, ולפעמים
הגניב מבט לעבר הנוף של העיר הירוקה והאפרורית. בר תהה אם תמיד
השמים בלונדון כל כך קודרים. ובכן, הוא קבל את התשובה לשאלתו
בהקדם, השמש הפציעה ויקדה על גגות הבתים האדומים. בר השתהה
למראה הגשם שהחל לפתע לרדת, למרות שהשמש כבר יצאה.
"איזה מקום מוזר.." מלמל בר. "באמת מקום מכושף". בר הסתכל על
פרסומות של ארמון מפואר. "הלוואי שבאמת יש קסם בעולם" הוא חשב
לעצמו.
הנהג נעצר לפתע מול מלון שכמה מכוניות מאוד מפוארות חנו מולו.

"שבע לירות אדוני הצעיר, ושיהיה לך יום נעים" אמר הנהג. בר
שילם בחופזה ומיהר למלון.
"סליחה אדוני, שמור לי מקום, שמי בר בראון" אמר בר לאיש בקבלה.
האיש בדק משהו במחשב וחייך אל בר. בלי שום הזהרה מוקדמת הוא
התחיל לדבר ולדבר.. ולדבר.. לבסוף הוא נתן לבר את המפתח לחדר
מס' 135. בר הודה לאיש בנימוס וסחב את המזוודה שלו לעבר
המעלית. שתי מילים לפתע הדהדו בראשו "הארי-פוטר", את המילים
הללו, הוא שמע מנער המעליות. כל פעם שמישהו רק לחש את המילים
האלו, משהו ישר נדלק בראשו של בר.
"חתימת הספרים מתקיימת בחנות ספרים ליד חנות התקליטים של אד,
באזור שלפי הספר נמצא בו פונדק הקלחת הרותחת" אמר נער המעלית
בקול נרגש למשפחה שעלתה לקומה השישית.
בר יצא לבסוף מהמעלית ופנה לעבר חדרו. שטיח מקיר לקיר בצבע
כחלחל, עיטר את רצפת המלון. חדר מס' 135 היה בקצה המסדרון. בר
נכנס לחדר שנדף ריח מיוחד של מלון. בחדר הייתה שידה בצבע
דובדבן, מיטה זוגית גדולה וכחולה, ארון בגדים בצבע בוק, ספה
בצבע ברקת וכורסא בטורקיז.  'איזה טעם נורא,העיקר שיש
טלוויזיה' הוא חשב לעצמו,בזמן שפרק את מזוודתו.
לאחר מכן בשעה תשע לקח מונית ונסע לחנות הספרים.
במהלך הנסיעה  התאמן על המשפטים שיגיד לג'יי קיי רולינג,
והסתכל בנוף מחוץ למכונית. כשהגיעו, בר שילם לנהג מהר ונכנס
לחנות.
השעה הייתה תשע דקות אחרי תשע 'בעוד דקה ג'יי קיי רולינג מגיעה
לחנות!' בר חשב לעצמו בהתרגשות. תור עצום עמד כבר בפתח החנות,
אפילו כמה אנשים היו מחופשים למכשפות ומכשפים. בר ראה שג'יי
קיי לא מגיעה. הוא הגיע למסקנה שהוא גם ככה אחרון בטור, אז
החליט להיכנס לחנות התקליטים ליד.
ספלאש!!! ...מונית עברה בכביש ליד בר והשפריצה עליו את כל הבוץ
מהגשם שירד. בר התעוור מהמים שנתזו על עיניו ובגדיו. הוא פלט
כמה קללות נמרצות בעברית לעבר הנהג. בר המשיך ללכת, משפשף את
עיניו שצרבו. לפתע הוא נתקל בדלת (הוא חשב שהיא אוטומטית!) אז
פקח את עיניו. הוא פתח את דלת העץ בידו שנראתה מטושטשת. בר שוב
שפשף את עיניו והופתע לגלות שהוא לא נמצא בחנות דיסקים. הוא
בדק את המקום בעניין רב. הוא היה קטן ועלוב אך אווירה מוזרה
אפפה אותו. כל מיני אנשים מוזרים ישבו ליד השולחנות ושתו כל
מיני משקאות שבר לא ראה אף פעם. באותיות שנחרטו בשלט עץ קטן
וחום היה כתוב:
מחירון הקלחת הרותחת
כוס בירצפת - 5 גוזים
ליטר בירצפת - 24 גוזים
בקבוק יין דבש - 13 גוזים
ליטר...............
בר הפסיק לקרוא ושוב שפשף את עיניו. אבל המילים "הקלחת הרותחת"
נשארו על שלט העץ הקטן והחום. בר צבט את עצמו. 'אולי בנו את
המקום הזה במיוחד בשביל הסרט!' חשב לעצמו בר. 'ממש מגניב!'.
בר יצא מהקלחת לרגע כדאי לבדוק אם רולינג הגיעה.
"סליחה גברתי, האם זה חלק מסרט הארי פוטר?" החליט בר לשאול.
הוא הצביע על המסבאה הקטנה.
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר" אמרה האישה. מבטה נדדה בין חנות
הדיסקים לבין חנות הספרים.
"טוב.. לא משנה, סליחה" אמר בר נבוך. הוא נכנס שוב לקלחת. הוא
החליט לגשת אל אחת הנשים שישבו מסביב לשולחן.  
"סליחה.. את יודעת במקרה אם זה נועד לסרט הארי פוטר?" שאל בר.
האישה הסתובבה וגלתה לבר את פנים מפחידות. שנייה היו קטנות
וחדות ופניה לבנים. בר קפץ מפחד, וצעד צעד לאחור מבלי שהאישה
תשים לב.
"על מה אתה מדבר ילד?" שאלה האישה בקול סדוק והרימה גבה. בר לא
ענה והיא חזרה לעיסוקיה. "צ'ק!" היא קראה בקול רעם. לפתע
צלוחית קטנה עם חשבון עופפה ישר לתוך ידה. בר הסתכל בעיניים
פעורות על הצלוחית.
'כנראה שחלומות כן מתגשמים'