"צהריים טובים," חייכה המלצרית שבאה לנקות את שולחננו.
"מצטערת, עוד אין לנו תפריטים אמיתיים." התפריטים שקיבלנו היו
משוכפלים במכונה.
ישבנו ב-"דונאטס", המקום החדש של הסופגניות ברחוב המלך ג'ורג'.
השמש החורפית השרתה על תל אביב אווירה של חו"ל. מלבדנו ישבו
ליד השולחנות הקטנים עוד כמה זוגות, רובם אופנתיים מאיתנו
בהרבה.  עוד אנו מתבוננים והמלצרית שבה, פנקס שלוף בידה.
"החלטתם, או עוד כמה דקות?"
"מה זה מרק היום?," שאלה זוגתי.
"מרק יוגורט קר עם מלפפונים."
שאלתי איך זה קשור לסופגניות. מסתבר שהמרק מוגש בתוך קערת
סופגנייה פריכה.
לבסוף סוכם על מרק בצל (חורף, ככלות הכל) עם קרוטוני סופגנייה.
אני בחרתי בסופגניפלורה, הלא היא סופגנייה במילוי קרם ברולה
בטעם פסיפלורה, המוגשת על מצע קרפצ'יו מנגו בלווית סורבה קוקוס
ורוטב שוקולד חם. המלצרית הניחה לנו לנפשנו ואנו, מצידנו,
חזרנו להירהורים. עצי העיר עמדו על סף שלכת. יונה נחתה על ספסל
הרחוב. מכונית של חסידי ברסלב עצרה ברמזור והנהג ניצל את
ההזדמנות לצאת ממנה ולפזז בדבקות על הכביש. האוכל הגיע.
טעמתי את המנה שלי. קרפצ'יו המנגו היה מקופסה. הסופגניפלורה
דווקא הייתה לא רעה. את המרק לא ניסיתי.