תנגן,
נגן ילד
תשמיע לי את הצלילים
אני כולי דרוכה ונסערת
לאורך השבילים
הדרך מתפתלת
יורדים לטבריה
ומשם יורדים אל החוף
ומשם
אתה
.....
הצחוק שלך כמו תעתועי דמיון
אחרי לילה הזוי
הבוקר עלה עם יריית הפתיחה
שלך
אני  זוכרת אותך
יפה וזוהר וכחול
כל כך כחול
אותך יושב ושר
בן אדם מאושר
החבר הכי טוב של האמא שלך
אותך בוכה
ואני שונאת אותך ככה
אתה סימלת לי את השפע כולו

אותך
תלוי
בין שמיים למים
בין החלום
בין ענף לאדמה
הכי חמה
שחובקת אותך
עד עצם היום.

מוקדש לילד עם התלתלים,
יהודה ז"ל.