תמיד חלמתי לכתוב כמו אתגר קרת,
אתם יודעים סיפורים קצרים כאלה שגורמים לאנשים לחשוב עליהם ממש
חזק אחרי זה, סיפורים כאלה שאתה מנסה להבין את המסר שלהם, ואתה
חושב שהם ממש ממש חכמים, סיפורים כאלה שאתה אומר לעצמך אחר
שאתה קורא אותם - "פשש.. זה באמת סיפור חזק, עם משמעות עמוקה"
אבל בעצם אין לך מושג קלוש על מה היה הסיפור, גם את המסר אתה
לא מבין בדרך כלל או שבכלל אין מסר ואתה סתם מנסה בכוח לפענח
ולנתח לעומק כל סיפור מעוות שהוא כותב. אבל מה לעשות, זה עובד.
לא משנה מה, תמיד כשתסיים לקרוא יעבור בך גל של רגש חזק ואתה,
כמובן, תחיה באיזה סרט שמאחורי הסיפור מסתתר משהו כל כך רוחני
ואמיתי. אתה גם לא תרצה לחשוב אחרת, כי אז עצם קריאת הסיפור
תיהפך למיותרת, ואתה הרי לא רוצה לחשוב שקראת משהו לחינם ולא
קיבלת ממנו שום דבר, איזושהי אידיאולוגיה או לפחות עצה כלשהי
לחיים על כדור הארץ או בכלל, ובוא נודה, גם את כיפה אדומה
קוראים כי מצפים לקבל איזשהו פידבק. בכל אופן כנראה שגם את
הקטע הזה כתבתי כדי להעביר איזשהו מסר, ובכל זאת אני בעצמי
(כמה אירוני), לא יודעת מהו, מן הסתם כי לא בטוח שניסיתי בכלל
להעביר אותו. ועכשיו אני בעצם מתפלספת ואומרת כל מיני דברים
שנשמעים ממש משמעותיים, ואם אני אהיה ממש ברת מזל - אחרי
שתסיים לקרוא את זה - תנסה לחשוב אם יש לסיפור הזה משעמות
כלשהי, מה שמביא אותי לנקודת ההתחלה.

תמיד חלמתי לכתוב כמו אתגר קרת.