חייל האבדון,
פנייך החיוורות בוכות כל לילה,
ולא אוכל לישון
בעוד דמעותייך האדומות כיין זולגות על כריתי
הכומתה הדהויה שלך שוכבת, נחה לה,
כי לא נדרשת עוד להציבה על כתפך,
חייל-
קפצת מבין שורות של רבים אחרים,
והיית תמיד הראשון,
חיוך מתוק על שפתייך,
מתקשר הבייתה ובקול צורם מודיע על שיבתך.
בפעם האחרונה הרמת ידך אל מצחך והצדעת בצחוק קלוש,
חצי חי..וחצי מת גם יחד.
חייל-
הן נפשך תשכון בי בכל אותם לילות אפלים בהם אחשוב איך היית
כשעדיין היית בין החיים,
וכאבי הראש יתקפו אותי עם כל צעד שאצעד אני בין שורות
החיילים.
והזכרונות יציפו אותי בכל פעם שאקרא עיתונים.
והצחוק יפרוץ מתוכי כי תמיד ידעתי שרצית כי אצחק,
וכששערה תיפול מראשי אשמור אותה בשבילך,
אחי-
תחזיק חזק.