[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני מסתכל עליו ורואה את עצמי,
וזה כל כך עצוב.
אני לא רוצה להיות כמוהו, אבל אני יודע שאני כן.
הוא מסכן.
הוא אולי לא יודע את זה, אבל אני בטוח שלפעמים המחשבה הזאת רצה
בראשו.
ואני לא רוצה להיות כמוהו.
אין לו שום דבר באמת חשוב בחייו,
הוא לא עושה עם החיים שלו שום דבר שיזכרו בעוד 100 שנים,
הוא כל הזמן מתעסק בדברים קטנים שלא ייחס להם חשיבות בעוד כמה
ימים,
הוא לא מבין מה כולם רוצים ממנו,
הוא לא יודע תמיד איך להתמודד עם כולם,
והוא תקוע בתוך כלוב ענקי שנקרא החיים,
אותם חיים שלא נותנים לו לעשות מה שהוא כן רוצה.
החיים האפורים שיהרגו אותו משיעמום.
וזה כל כך עצוב,
כי אני כמוהו, וגם אתה כמוהו,
וכולנו כמוהו.
כולנו תקועים בכלוב גדול ואשלייה של חופש,
אך בעצם כל יום שעובר הוא בדיוק כמו היום שעבר, רק היום יש לנו
יותר או פחות מזל בתחום מסויים, וזה מה שמרגש אותנו כל יום,
וגורם לנו לחשוב שהחיים מלאים בהפתעות.
אבל לו אין הפתעות בחייו,
הוא ממשיך לישון באותו מקום,
ומחכה עד שזמנו יגיע,
ועד אז הוא ימשיך לחיות בכלוב,
חי לו את חייו הפשוטים,
ואני אהיה בדיוק כמוהו,
וגם אותי לא יזכרו בעוד 100 שנים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"היי חמוד! הפלת
ת'סוכרייה?"

(מייקל ג'קסון
בעונת הייחום)


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/1/03 8:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור רוזנקראנץ

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה